מחסום קלנדיה: אין עבודה, אין כסף ואין אוכל
חודשים חלפו מאז חזר חברי עבדאללה תמימי לחיק משפחתו לאחר ששוחרר משהות של כשנה בכלא צבאי ואותות הכלא מוטבעים בגופו ובנשמתו כמכות אש.
זיכרונות ההרעבה, המחסור והאלימות שהיו בבחינת מנהרה צרה, חשוכה, שלא ידוע היה סופה חוזרים ופוקדים אותו גם אם הוא מתאמץ לגרשם, כמו יש להם כוחות עצמאיים ששבים ומכים במודעות ובגוף.
השיבה שפשטה בשער ראשו וזקנו אינה רק אות לגילו אלא גם לסבל שהיה מנת חלקו.
עד כה גופו השיב מחצית מהמשקל שאבד לו בכלא, עשרים קילוגרמים מהארבעים שנעלמו, אבל אותות הפציעות על הרגליים ועל פלג הגוף התחתון שנגרמו ממכות אלות ובעיטות הסוהרים עדיין ניכרות בבשר החי שזרוע ניקודים בכחול ושחור.
“כשהם (הסוהרים) בועטים או מכים”, סיפר עבדאללה, “אין שם, בכלא, איך לנקות את הפצעים, לנגב את הדם שנוזל או לחטא את מקום הפגיעה ומה שקורה שהפצעים מזדהמים ונוצרות דלקות”.
לא הרבתי לשאול כי אפילו שהצהיר וחזר ואמר, כמו לשכנע אותי? אותו?: “אני חזק”, הבחנתי בכאב שגורם לו להעלות על בדל שפתיו את הזיכרונות משם, מהצד האפל, כשהיה בעל כרחו מאחורי סורגים ובריחים ולא היה ידוע מועד שחרורו.
מה שעוד היה שם בקלנדיה –
באזור הסובב את מחסום קלנדיה ומשיק למחנה הפליטים, מקום הומה מבוגרים וילדים שמחפשים הזדמנות להרוויח כמה שקלים להבאת פת לחם לביתם, עד לפני קרוב לשנתיים, עד תחילת המלחמה, היו שם גם ישראלים, אמנם לא רבים אבל היו. בהגדרה “ישראלים” אני לא כוללת חמושים לובשי מדים. למעט האחרונים פסו הישראלים מהמקום, אולי בשל פחדם מהאחר, אולי בשל הרעלת דעתם, אבל למיטב הבחנתי אני הישראלית/היהודיה היחידה שבאה לחלות פני מכרים לשם שיחה והבעת סולידריות ותקווה.
הם מדברים ומספרים על אין עבודה, אין כסף ואין אוכל ועל נישול וגזל, ושואלים:
למה אנחנו קורבנות של מה שקרה וקורה בעזה?
מה שאנחנו רוצים זה לחיות עם הילדים והאישה בשקט ושלום ולמה ישראל לא נותנת
יש סיכוי שיעשו לנתניהו מה שעשו לרבין?
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-16-2026מחסום קלנדיה: קיצור דרך
-