מחסום אל-ולאג’ה החדש כמעט מוכן לפעולת החסימה של פלסטינים מהגעה לעין חניה, ששימש את תושבי הכפר הסמוך לחגיגות עממיות וטקסים מסורתיים. זה כולל גם את תושבי אל- ולאג’ה שלא זכו לתעודות כחולות. כ-1,200 הדונמים של שטחי חקלאי הכפר, נמצאים סביב המעיין. גם אליהם התנועה חסומה במכשול ההפרדה הסובב את הכפר, למעט כניסה לעיבוד פעם או פעמיים בשנה

המחסום הישן ממוקם אחרי הפנייה למעיין וכל תושבי הכפר יכולים עדיין להגיע  אל הגן הלאומי. אך מאז שופץ עין חניה במסגרת גן לאומי רפאים, רוב הנהנים מבריכת המעיין ומבוסתניו הם יהודים דתיים, בעיקר חרדים.

עלינו בדרך היפה (3755) המשקיפה על טרסות בתיר ועל מסלול הרכבת הישן לירושלים , חלפנו על פני הכפר אל-ולאג’ה והתנחלות הר גילה הצמודה אליו והגענו ל“מחסום צומת האיקסים/DCO“, הוא המחסום המערבי לבית ג’אלה בואכה בית לחם. לפי העוברים ושבים המחסום סגור עתה לחלוטין. מעליו בית מידות חסום בחומת בטון ועל גגו מתחם עם עמדה צבאית.  

המשכנו בכביש 3755 מעל 60 המתרחב והולך וזכינו לתצפית מרהיבה על מחסום המנהרות, שבו רק בעלי תעודה כחולה יכולים לעבור.

התחברנו לכביש המנהרות ואחר כך לכביש 375 המוביל לביתר עלית.
התכוונו לנסוע לחוסאן ולאזור בתיר כדי לצפות בכמה מחסומים שמופיעים במפה מתוך הדו”ח המעולה של ארגון כרם נבות מחסום ישראלי – כיצד השתלטה ישראל על אזור בית לחם.  נודע לנו גם בשבוע שעבר שישראל מקימה מאחז/התנחלות לעתיד באזור הטרסות של בתיר, שהן אתר מורשת עולמית מוגן. רצינו לראות איך מתרחש המעבר לאזור זה לישראלים.
הכניסה היחידה מכביש 375 לאזור שרצינו להגיע אליו (שהוא אגב אזור B ו-C), היא דרך מחסום חוסאן הסגור מאז המלחמה לכלי רכב. הכניסה הנוספת היא רק ממחסום נשאש דרך דהיישה ובית לחם שהם אזורי A ואסורים בכניסה עלינו. 

חזרנו לכביש 60 וצילמנו בצומת את השלט המפתיע הזה:

האם הבעיה היא הבעלות הפלסטינית, או העובדה שתהיה “ללא פיקוח” (של מי?) והאם הריח יפריע רק למתנחלים המיוצגים על השלט? ואיך המינהל האזרחי כזה בוגדני? יש פה סיפור, אבל החלטנו שלא להתעמק בו…

בגלל השינוי בתוכנית, החלטנו לנסוע לראות את מחסום שיח’ עבדאללה איברהים באפרת מזרח (ואדי רחאל) שהשער לכביש המוביל אליו סגור מאז המלחמה. רצינו לראות אם עדיין מתנהל שם שוק עבדים המנוהל לא בידי הצבא, אלא בידי הרבש”ץ.  האם הצליחו תושבי אפרת להיגמל מהמנקים ומפועלי הבניין? ואיך הפועלים מגיעים לשם בכלל…חשבנו גם לקפוץ לחזות במאחז הפרא גבעת עיטם ולכפר הסמוך  שלפני שבוע התפרעו בו יושבי המאחז והרגו אדם אחד.

לאורך כל הדרך ראינו פעילות קדחתנית של הרחבת כביש 60. הלוואי עלינו חריצות כזאת בכביש הערבה או בהקמת נתיבי התחבורה הציבורית בתוך הקו הירוק.

קיבלנו הוראות נסיעה עם מפה מחגית עופרן (שלום עכשיו), אבל אחרי שהקפנו את הכפר היפה Jorat al-Sham’a, קיבלנו הוראות מתושבים ובכל אופן הגענו חזרה לכניסה שנכנסנו בה, החלטנו לוותר. סביר שהפועלים והמנקות מגיעים לאפרת כבימים ימימה. ההתנחלויות הן המקום היחיד שהם מורשים להתפרנס בו, והם היו והינם הכוח המבצע את תנופת הבנייה המסיבית בגדה. טרגדיה.
חזרנו לצומת תקוע, בדרך שתי עמדות עם חיילים ברובים שלופים. בכביש 356 מתקוע לירושלים, יש כל כמה קילומטרים בטונדות ממוספרות להקמת עמדות. כל הכניסות ממזרח לכיוון בית לחם ממשיכות להיות חסומות לכלי רכב.