מטרתהמשמרת: פגישה עם קבוצת הכפרים לצורך תכנון פעילותנו בגני הילדים בדרום הר חברון, וביקור ודיווח על הצתה לילית של בית מגורים, על יושביו, בכפר ליד יאטא.

פגישה בסוסיא:

ראשית נסענו לסוסיא (הפלסטינית, כמובן, שממש בסמוך לה הוקמה ההתנחלות ה"חוקית" סוסיא). פגשנו כאן את אהוד, אראלה, אייל, וחאמד, מקבוצת הכפרים, ובנפרד, גם את נאצר, תושב המקום.

אנשי קבוצת הכפרים, מכירים היטב ולאורך זמן, חלק מהכפרים באזור, כולל קשרים אישיים עם תושביהם, ומעורבים בהושטת עזרה אקטיבית, הכוללת ארגון תורמים להקמת תשתית להספקת חשמל סולארי (סוסיא, אום-אל-ח'יר, ואולי עוד), הפקת גז מגללי חיות, תמיכה משפטית במאבק בהריסות "מבנים" (כולל אוהלים), ותמיכה בהקמת גני ילדים ותשלום משכורות לגננות. חלקנו עמם את רשמינו, מחשבותינו, והתלבטויותינו מעבודה של כשלוש וחצי שנים בגן הודא בחאשם-אל-דאראג', וכן את תוכניתנו לרכז את הפעילויות שבנינו עד כה בחוברת עבודה שתיערך באופן שיאפשר עבודה עצמאית של הגננות. הם הביעו הערכה רבה לפועלנו, וציינו שאולי עדיף לא להתפזר בגנים רבים מדי. הם ציינו שהיות וישנם מספר גני ילדים שמנסים לפעול באזור היה רצוי שנשים נוספות תצטרפנה לפעילות זו. אנו הסברנו שזה כבר דורש התארגנות סבוכה יותר מבחינת תאום, ארגון ואיחסון חומרי עבודה (לאחרונה שמחנו מאד שנילי הצטרפה אלינו, אבל אפילו התאום בין 3 נשים יותר סבוך). סיכמנו להגביל את פעילותנו לגן הודא, הגן באום-אל-ח'יר (בתקווה שהבעיות הלוגיסטיות המשבשות עכשיו את פעילותו יפתרו), ולגן זיף – כמובן על פי הרצון של אמל הגננת.  

נאצר בדיוק חזר מנסיעה בהולה לשאב-אל-בוטום, ששם היתה היתקלות עם מתנחלים ממצפה יאיר (מאחז לא חוקי), שירדו מהמצפה על מנת להפריע לחריש. לנאצר יש מצלמה שקיבל מארגון בצלם, ולדבריו, ברגע שהצבא נוכח בקיום תיעוד מצולם הטיפול בהפרעות הוא יותר עינייני. במקרה הנדון, המתנחלים הורחקו מאזור החריש. לדברי נאצר, ליד בית-הספר שמשרת את ילדי סוסיא ואווד-אל-כרום (רק כ-6 כיתות, 55 ילדים), יש גם גן לגילאי 4-6. בכל מקרה, עכשיו חופשת חורף. כדאי לבדוק בעתיד.

הצתת בית בדיראט:

הכפר דיראט שוכן מול יאטא, מעבר לכביש 356. מחמוד גר בבית יפה שכמעט צמוד לכביש. החדר הפונה לכביש הוא חדר המגורים שלידו המטבח. לבית יש קומה שניה שבנייתה טרם הושלמה. למחמוד 5 ילדים קטנים, שלמזלו ולמזלם ישנים בחדרי שינה שמאחורי חדר המגורים. בלילה שבין יום שלישי לרביעי, בערך בשעה 3 לפנות בוקר, מחמוד התעורר לשמע רעש מכוון חזית הבית. כשהתקרב לחדר המגורים ראה דמות שוברת את זגוגית החלון הקדמי, ומנסה לזרוק פנימה בקבוק תבערה. בגלל הסורגים הדבר לא צלח בידה, ואז ראה שהדמות שופכת פנימה בנזין, וראה גפרור נזרק. הוא נעל את הדלת לחדרי השינה ונמלט לקומה השנייה, ממנה ראה את הדמות נכנסת לרכב שחיכה, ונסע לכיוון כרמל. מחמוד עקב אחריהם בעיניו עד הסיבוב לחוות מעון. כשירד התעוררו כבר יתר בני הבית, וחדר המגורים בער בחוזקה. הוא מיהר להוציא את כולם החוצה, ובעזרת שכן הצליח לכבות את האש.

אז מה ראינו: חצי מהחדר שרוף לגמרי, כולל כמובן כל הריהוט והמכשירים שהיו שם. החלק האחר מפויח כולו. להשלמת המשימה צויירה כתובת שחורה (כנראה על ידי שימוש בגחלים) על הקיר החיצוני הקדמי של הבית: "נקמה ממלכות ישראל". הכתובת לא משאירה מקום לספק: פעולת תג-מחיר (על משהו – מה בדיוק?), שיש להניח שבוצעה על ידי נציגינו במפעל ההתנחלות (סליחה, "התיישבות"). מי שעשה זאת התכוון לשרוף משפחה שלמה – הוא/היא לא יכלו לדעת שבני הבית אינם ישנים בחדר זה. מזעזע – וזה נעשה בשמנו, העם הנבחר, אלק! אנחנו הרגשנו בושה גדולה, זעזוע, וצער עמוק על שבאופן מעשי אין ביכולתנו לסייע.

הרגשנו גם שחשוב שבכל פעם שמעשה נפשע מסוג זה מתבצע על ידי "נציגינו" בהתנחלויות, תבואנה נשים מאיתנו להביע הזדהות עם התושבים וגינוי לפעולות אלו. זה אולי המעט שאנו יכולות לעשות.