משמרת ללא אירועים מיוחדים, שגרת כיבוש.

מחסום עאנין – 15.10
קר מאוד. השער נפתח ב – 3.00, תהליך השיבה הביתה כבר התחיל, אבל נראה אטי מהרגיל. חיילים צעירים, יחידה חדשה ובדיקה שאיננו מורגלות בה בשער הזה: כל אחד שעבר היה צריך לפתוח את כנפות המעיל, לעיתים גם להרים חולצה, לפתוח חגורה וכו'.

שלושה טרקטורים עם עגלות קטנות גם הם נבדקו בקפידה. עברו כ – 8 – 10 אנשים. ששה חיילים חמושים ונמרצים חלשו על המעבר.
לבסוף נכנס בהיסוס נער ללא אישור. החייל ניסה לברר (בערבית דלה של מחסומים) מהיכן ומתי יצא מהכפר. הנהג שלנו לא שש להתנדב לעזור בתרגום, אבל לשמחתנו, לאחר התייעצות של החיילים, נתנו לו לעבור הביתה.

מחסום שקד (טורה) 15.40
השער פתוח, שוב כ -6 חיילים, ככל הנראה מאותה יחידה רעננה ונמרצת, בודקים באופן יסודי, עם מראה מתחת לכל מכונית. הולכי רגל מעטים עברו דרך ביתן הבידוק אל תוך מרחב התפר, חלקם עם שקיות פירות וירקות שנקנו בתוך השטח הפלסטיני. תהינו: היכן עורכים תושבי דהר-אל מלכ את קניותיהם? האם צריך לשם כך לעבור את המחסום? אולי בברטעה?

ריחן – 16.00 – 17.00
ירדנו ברגל למגרש התחתון, בין השאר כדי למסור חבילת בגדים. המגרש מפוצץ מרוב מוניות שמגיעות מג'נין ומכוניות פרטיות של סוחרים בברטעה. לנהגים המקומיים אין כמעט פרנסה.  
זרם הפועלים היוצאים שוטף, אבל זרזו אותנו לעלות לצד השני של הטרמינל לראות מה קורה בכניסה.

בדרכנו לשרוול התפעלנו מהפיתוח הנרחב של הגינון (אני לא הייתי במקום כבר כמה חודשים ח.ש.). זרימה מתונה של פועלים השבים מעבודתם בברטעה ובישראל, אך ליד הקרוסלה ניצבת דבוקה עצבנית של אנשים. שני אשנבים פועלים, ושומר אחד, דובר ערבית, מנסה לשכנע את המצטופפים לא להידחק לקרוסלה. גם כמה מן הפועלים טוענים שאין צורך להידחף ולהידחק. תוך כדי כך נסגר אשנב אחד, ואחרי כמה דקות נסגר השני והראשון נפתח. קרוסלות יש שתיים, אחת לנכנסים ואחת ליוצאים למרחב התפר, אבל גם אלה וגם אלה עוברים דרך אותו אשנב, דבר שמעכב את הטיפול. אמת שיש פחות נכנסים מיוצאים, אבל מדוע שלא יוקדש אשנב אחד ליוצאים ואחד לנכנסים?

בזמן שהותנו ליד הכניסה ישבו 4-2 מעוכבים. אח"כ הם נקראו פנימה, אבל לא דרך האשנבים. האם יצאו אל הגדה, או שמא נלקחו לחקירה? עשינו טעות שלא הסתכלו לכיוון היציאה לוודא אם אכן שוחררו.