הר שמואל, כביש ‘מרקם החיים’, גבעון החדשה, מחסום גבעת זאב, ביתוניה, קלנדיה

15.30 – 18.00
היות והייתה לנו אורחת, וגם רות עדיין לא הייתה באזורים אלה, התחלנו בסיור. לא היו לא עובדים ולא מעסיקים ליד חסימת הבטון על הדרך לבידו, בכניסה להתנחלות החדשה הר שמואל. בהתנחלות זו שמול הכניסה לנבי סמואל נבנות וילות מודרניות ומרווחות.

יש עכשיו שתי שורות של קוביות בטון החוסמות את הדרך, אחת מהן כחמישים מטר קרובה יותר לכביש 443.

משם נסענו לראות את כביש ‘מרקם החיים’ החדש שקשה מאד לאתרו (חפור מתחת לפני השטח), אם אינך יודע על קיומו.

ביקרנו בבית הפלשתיני הכלוא בגבעון החדשה כשגדרות מכל עבריו, רק מעבר צר מאד התחום על ידי קירות בטון מחברים אותו לכפר שאליו שייך. צריך מוח זדוני בכדי ליצור מציאות מעין זו כאשר דבר עומד בדרכם של המתנחלים.

במחסום הולכי הרגל שבגבעת זאב ראינו כמה פועלים, שחלקם הוחזרו על ידי מעסיקיהם במכוניות, עוברים את המחסום בדרכם לבתיהם. אף אחד מהם לא נבדק בשובו לשטחים. חזרנו ושאלנו את עצמנו לשם מה נערכות בדיקות במעבר רחל לחוזרים לבתיהם.

הצצנו בחזית המשופצת של בית הסוהר במחנה עופר והמשכנו למעבר ביתוניה שלא הייתה בו כל פעילות.

בדרכנו לקלנדיה נתקלנו בתור ארוך מאד של מכוניות (בעיקר משאיות) במחסום שבכניסה לאזור התעשייה בעטרות. ספרנו כחמישים מכוניות ותזמנו עשרים דקות מסוף התור ועד למחסום. שני מאבטחים איישו את המחסום שהיה זמני ונראה כי הוא עומד להפוך למחסום של קבע. נאמר לנו שהעומס שאנו רואות קיים רק בשעות אלה בהן חוזרים הפועלים מהעבודה, בשאר שעות היממה התנועה דלילה. אין צורך לציין כי לכל המכוניות היו לוחיות זיהוי ישראליות אך מרבית הנהגים היו פלשתינים. המשאיות נכנסו לאזור התעשייה ממנו נוסעים הפועלים במכוניות שהשאירו שם או באוטובוסים (אולי יש אוטובוס המשרת גם את תלמידי בית הספר הפלשתיני שבמקום זה? נבדוק.) המכוניות הפרטיות המשיכו למחסום קלנדיה.

החנינו את המכונית באחד מ”מגרשי החניה” שממול למחסום ונכנסנו במעבר של הולכי הרגל. שמנו לב לשלט חדש המזהיר בעלי מכוניות מנסיעה שמא יקלעו לשטח A

הסקנו משלט זה שנוכל עדיין לנסוע דרך סמיראמיס ולראות את כביש מרקם החיים המוביל לבית נבאללה. בכניסתנו לא ראינו אנשים רבים במחסום אך בהגיענו ל’אולם’ הכניסה למחסום ראינו כמה עשרות אנשים המרוחקים מהכניסה. שמנו לב לחידוש, שלדברי הפלשתינים קיים רק כשבועיים; “שרוולים” צרים מאד (שכלל לא ברור כיצד יכולים להשתחל דרכם אנשים בריאי בשר) תחומים על ידי גדרות המיועדים למעבר בטור עורפי בלבד

התור לא התקדם והתברר שהחיילת המפעילה אותו יצאה להפסקת אוכל (איזו ארוחה זו ב-5 אחרי הצהריים?). ברגע ששאלנו נפתח תור נוסף והתנועה החלה לזרום אך רק לזמן קצר ששוב הופסקה, למה? זמן הצפייה היה קצר מדי? אנשים רצו מתור לתור כשנוצר רושם שבאחד מהם התנועה מהירה יותר. שמנו לב שלכל האנשים בתור היו תעודות זהות כחולות. כנראה שבעלי התעודות האחרות עוברים רק בבוקר. החיילת האחראית צעקה מדי פעם על העומדים בתור וגם איימה כי התנועה תיפסק כאשר אחד מהאנשים לא מילא בדיור אחרי הוראותיה. שוחחנו עם בחור צעיר הגר בעיסאוויה ועובד כמתנדב ב’יד שרה’ שבשדרות הרצל. זמן המעבר במחסום ארך חצי שעה.

התור במחסום עטרות עדיין לא התקצר וחייל בכניסה לכביש 443 עצר אותנו. היות והגענו מהשטחים, בדק שאיננו מסיעות שב”חים.