ענאתא, קלנדיה, יום ה’ 12.8.10, אחה”צ
שייח ג'ראח, מחסום קלנדיה, ענאתה 14.30 – 18.00
התחלנו בשייח ג'ראח; שתי נשים וילד כבן 5 ישבו מתחת לעץ התאנה ולידם שני מתנדבים. בחורה דנית השייכת לארגון ISM ובחור אמריקאי שאינו שייך לארגון כלשהו, וצופה במתרחש מטעם עצמו. שניהם מתגוררים בשכם ונעים בגדה ובישראל. חמישה בתים ברחוב כבר פונו מדייריהם המתגוררים כולם ביחד בבית אחד. על הבית שממול לעץ התאנה, שכבר למעלה משנה מתגוררים בו מתנחלים, נוספים מדי פעם עוד ועוד סמלים יהודיים, עכשיו מתנוססת הסיסמא "ושבו בנים לגבולם" על הכרכוב הפונה לכביש. גם על בתים נוספים של שייח ג'ראח, במעלה הגבעה, מתנוססות שרשראות של דגלי ישראל והתחושה קשה. בשעה שישבנו התקרבה קבוצה של כעשרה אנשים שנשות המקום מיד זיהו כמתנחלים, אך אלה פנו לשמחתנו שמאלה לכיוון קבר שמעון הצדיק. סיפרו לנו על הפגנות ימי השישי המתנהלות על המגרש שבפאתי השכונה, שעה שכל הכבישים אל השכונה חסומים.
המשכנו לקלנדיה; חלק מן הדרכים שתמיד נסענו בהן חסומות על ידי בנייה של מרכזי קניות ובתי דירות חדשים. נכנסנו למחסום בכניסה של הולכי הרגל שמרביתם יוצאים משטח ישראל. ביציאה ניצבות עמדות חדשות לבדיקת כף יד, כנראה שרק חלק מהעוברים חייבים בכך. אולם ההמתנה היה ריק, מוכר ממתקים בודד עמד באולם עצמו ובעל דוכן של חלות טריות לשבירת צום הרמדאן שהחל היום, עמד מחוץ לאולם בדרך למגרש החניה. יצאנו דרך השרוולים הצרים לכיוון מבואות היציאה. לא היה תור ארוך אבל לראשונה שמענו ברמקול שיש מעברים נפרדים לבעלי תעודות ירוקות. עמדנו כעשר דקות עד שעברנו בקרוסלה. בשל הביטחון העצמי המופרז שלנו לא עצרנו בחלון להציג את תעודות הזהות שלנו וקריאות רמות, שכוונו בעיקר לאורח שלנו, שמשום מה נתנו לו את התואר חאג', קראו לנו בחזרה.
המשכנו לענאתה, שם כבר לא ביקרנו זמן רב. בתוך הכפר עצמו לא ניכר שינוי רב, רק לחץ גדול יותר של מכוניות. מצד דרום נראה המחסום הענקי החדש העומד בבנייה ועד אליו מתפתלת חומה חדשה המהווה כנראה המשך של החומה העוקפת את א-זאעים. השעה הייתה כבר 5.30 ובכל מקום נראו גברים וילדים בדרכם הביתה נושאים שקיות עם פיתות טריות ולחמים שזה עתה יצאו מהתנור.
מחסום מחנה פליטים שועפאט / ענאתא-שועפאט (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כאן מוצב מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף מורשים לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים אסור.
מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב.השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים.
.
Anat TuegJan-25-2026ענאתא: מאחז חדש קם דרומה לצומת
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-