תיאורו של מנהל בית הספר היסודי העירוני לבנים:

"… פעם זה היה 'שוק של בהמות',

אחר כך הפך להיות 'שוק של ירקות'

ועכשיו זה 'שוק של חינוך'…"

ענאתא – 7:10

במגרש ההסעות חונים 8 אוטובוסים, 6 סדרנים דואגים לבטיחות ולהכוונה והרבה ילדים זורמים לכיכר.

הסדרנים מקבלים שכרם מחברת האוטובוסים, 'צורים הסעות', מצור באהר, שהיא בעלת הזיכיון העירוני על הסעת התלמידים הלומדים בבתי הספר העירוניים. בתי הספר הפרטיים מארגנים לעצמם הסעות נפרדות האוספות את הילדים מהבתים.

יו"ר הוועד מספר כי המתחם הינו "זמני", עד אשר יוכלו להרוס את המבנה הצמוד, מבנה בטון נמוך ומוזנח, הקרוי "בית הנרקומנים" ומשמש בסיס לסוחרי הסמים. אחר כך תיבנה שם תחנה בטיחותית ורחבה.

תנועת האוטובוסים זורמת בצורה מסודרת, מהירה ומפוקחת. מרבית הילדות, בתלבושת אחידה: מכנס שחור, שמלה ירוקה, סוודר שחור ומטפחת ראש לבנה. הבנים לובשים מכנסי ג'ינס וחולצה קצרה עם ו בלי ז'אקט פליז נגד צינת הבוקר הירושלמי. בבתי ספר אחרים נהוגה תלבושת אחידה בצבעי בית הספר שלי לפני 50 שנה: חצאית כחולה וחולצת תכלת. נוסטלגיה.

יו"ר הוועד מתאר את המצב השקט, אך הנפיץ, הקיים בשטח: "עד שהצליחו לייצב את המצב במחנה הייתה הרבה עבודה בשמירה על הסדר. היו זריקות אבנים בכל יום. היום שקט, אך מספיק 'שוטר אחד עם ראש קשה' כדי לפתוח כאן אירוע".

חלק מהשקט הושג על ידי התאנזים, של ארגון הפאתח, שנתנו הוראה להרחיק את סוחרי הסמים מהשטח. דרך ההרחקה לא פורטה.

ענאתא – 7:40

בית הספר היסודי לבנים נמצא ממש מאחורי 'בית הנרקומנים', אי של שקט ושפיות באזור.

השוער מאפשר לנו להיכנס למתחם ביה"ס  ומיד אנו מוקפות בעשרות ילדים המחייכים אלינו ומשתדלים לגייס לעזרתם את מעט העברית או האנגלית שלמדו.

ילד אחד מוציא מכיסו שני בוטנים ומגיש לי, 'שי מיוחד לאורחת'.  המורות מבקשות שניכנס לחדר המזכירות, פוחדות שהבנים ששיגרת יומם הופרעה, יתרגשו יותר מדי.

ענאתא – 7:50

לפתע משתרר שקט ברחבה. אנו יוצאות ומביטות במופע חינוכי יוצא דופן. לפני כל כתה עומדים התלמידים, מסודרים בשני טורים, ומבצעים בשקדנות רבה תרגילי 'התעמלות בוקר' בהנחיית המורה להתעמלות.

אחר כך קורא תלמיד אחד פרקי תפילת הבוקר ותלמיד אחר, שקולו היה יכול להצעידו במעלה התחרויות של 'כוכב נולד' משלים את התפילה בשירה מדהימה.

ואז מורה להם המורה להסתובב, לרקוע פעמים ברגל, ולהיכנס לכיתות.

את פנינו מקבל מנהל בית הספר שמסביר את המבנה הייחודי של בית הספר בכך שפעם שימש שוק פעיל, ועל כן יש בו עדיין בעיות הנובעות מכך שכתות הלימוד הם בעצם חנויות לשעבר ולא ממש הותאמו להיות חדרי כיתה תקניים.

או, כפי שסיכם המנהל את המצב :

"… פעם זה היה 'שוק של בהמות',

אחר כך הפך להיות 'שוק של ירקות'

ועכשיו זה הפך להיות 'שוק של חינוך'…"

ואכן, הילדים, כאלף במספר, לומדים בכתות שהיו פעם החנויות של השוק ומשחקים בהפסקות ברחבה שעליה עמדו פעם הדוכנים הניידים של השוק.

הבשורה הטובה היא שהם רכשו/שכרו מבנה נפרד בקצה השוק ובו חצר פנימית נפרדת. במבנה הנפרד לומדים ומשחקים תלמידי כיתות א'. בשנה הבאה יגמר השיפוץ וגם תלמידי כיתות ב' יהיו מוגנים מהמולת התלמידים היותר בוגרים.