חזרה לדף חיפוש דוחות

ענאתא-שועפאט, קלנדיה

צופות ומדווחות: אנלין ק', רחל א' (מדווחת), רונית ה-ד' (מדריכה מלווה שבלעדיה לא היינו מוצאות את הדרך)
29/11/2015
| בוקר
סיכום: בקלנדיה היה יום שקט. בעיסויה הכביש העולה מן הכפר נשלט על ידי משטרה צבאית שכוונה את התנועה ללא בדיקה נוספת. במחנה הפליטים שועפאט היה עולם אחר.
5:00 – מחסום קלנדיה: 
המחסום פתוח לכניסת פועלים. כלומר שני שרוולים נפתחו והבאים הגיעו בריצה מהחניה לתוך השרוולים. חיכו עד שנפתחו הקרוסלות ואז נכנסו בריצה לכיוון הבדיקה. וחוזר חלילה. לא היה עומס כבד והכל היה רגוע ושקט. לא נשמעו פקודות של חיילים ברקע. היו קבוצות של מתפללים במקומות שונים באזור. מוכר המאפים קיווה לקונים.
בהשוואה לא מייצגת לארתאח, היה מעבר מהיר וקל. רונית שלוותה אותנו (בפעם הראשונה שלנו בקלנדיה) אמרה שזה לא אופייני לימי ראשון ובכלל. אז כנראה לא נכנסו היום הרבה אנשים. וגם לא הקשו עליהם. בסביבות השעה ,6 התורים התארכו וגם פתחו לפי הצורך שרוול שלישי.
ב 6:17 נכנסנו לתור כדי לצאת מהמחסום ולקח לנו רבע שעה לעבור, כמו לפועלים שלצידינו. זאת חוויה שאין לנו במחסומי המרכז.
לא פנו אלינו בבעיות כלשהן.
משם נסענו לעיסוויה למחסום הכביש שליד תחנת הדלק באזור הגבעה הצרפתית. המחסום נשלט על ידי כמה שוטרים צבאיים שוויסתו את המכוניות משני הכיוונים לפי הצורך. לא ראינו שנערכות בדיקות פרטניות. משאית אחת שרצתה להעביר סחורה התבקשה לפנות לאחור ולהגיע דרך כניסה אחרת. מכיוון מעלה אדומים. לא שאלנו למה.
7:30 מחסום מחנה פליטים שועפאט
במבט כללי, זוהמה והזנחה ברמות קשות. מלא אשפה זרוקה בערימות לצידי המדרכות. מראה בלתי נסבל. מכוניות זוחלות לכיוון היציאה מהמחסום. אנשים מנסים לתפוס טרמפ העירה כדי להימנע מכניסה למחסום הרגלי. בחורה צעירה שפגשנו ביציאה מהמחסום אמרה שיש עומס ולא כדאי להיכנס פנימה, למרות זאת נכנסנו. הסתובבנו קצת בכניסה לעיר שגם היא היתה מאובקת ומוזנחת, בנייני קומות ולידם שאריות בנייה, שכידוע בנויים ללא אישורי בניה, וללא תכנון, וכל האי תכנון  מתוכנן בקפדנות.
בשעה 7:44 נכנסנו למחסום רגלי, היוצא מהמחנה. בתוך חלל הכניסה נדחקו כ-60-50 איש, אישה,ילד,ילדה, תינוקות, סטונדטים/יות, תלמידים, וכל אשר מתחיל את יומו וצריך לצאת מהשכונה לעיר.
זאת היתה חוויה ראשונית ומכוננת. כבר 15 שנה אנחנו חופרות מחסומים אבל (לפחות אני) מעולם לא עמדנו במחסום עצמו, עם הפלסטינים וחיכינו לכובש שיפתח את הקרוסלה.
בחדר יש שני פתחים המאפשרים יציאה דרך קרוסלות להמשך הבדיקה. רק קרוסלה אחת היתה פתוחה ונאמר על ידי הנמצאים כי השניה מעולם לא נפתחת.
הקרוסלה שמשרתת את היוצאים נפתחה פעם בהרבה דקות ליציאה של אדם אחד. כל הקהל הרב עמד בגוש אחד (ללא תור מוגדר) וחיכה בשקט, כל אחד לתורו. היה מדהים להיות בתוך התור הסבלני הזה. אף אחד לא מוחה ומצפצף. מדי פעם יוצא מישהו החוצה לעשן. ואם אתה יודע חשבון ויש לך מחשבון תוכל להבין שיש לך עוד כמה שעות טובות לעמוד כאן עד שתראה את האור.
אחרי 10 דקות עמידה כאשר התקדמנו מטר אחד לכיוון היציאה ונשארו עוד כ-6 בערך, התקשרתי למתק עוטף ירושלים (צביה, עמך הסליחה) ובקשתי מהחייל שענה, לבדוק למה הקצב כה איטי. אמר שיבדוק. אחרי עוד 10 דקות בהם התקדמנו מטר, שוב בררתי ואז אמר החייל שיש פיגוע בשער שכם ויש התראות חמות. שאלתי מה זה קשור לקצב…השאלות-תשובות הובילו לכך שאין בידו לעזור. בינתיים פתחנו שיחות עם העומדים לידינו: המעבר המתסכל והאיטי נמשך מאז תחילת המאורעות האחרונים. בעבר היה יותר מהיר. השקט של העומדים נמשך, כאילו זה חלק מהחיים,  מדרך הטבע. סטודנטים שהיו צריכים להיות ב 8 באוניברסיטה, ירקן שהיה צריך להיות בחנות, מורה שהיתה צריכה.., אמא עם תינוק ועוד שניים קטנים שהיתה בדרך ל…, ילדי בית ספר, וכל הזמן נכנסים עוד ועוד אנשים. והשליש תנועה של הקרוסלה ממשיכה בשלה. פעם בשתיים-שלוש דקות נדלק האור הירוק והמאושרים מנסים לסובב את הקרוסלה שלא תמיד נאותה אבל בסוף היא פולטת אותם, ואז התחילו לצאת שניים בתוך שליש קרוסלה והקצב קצת עלה. טוב, מקווה שהבננו את הרעיון. העמידה המתישה הזו היא מהות הכיבוש. אתה עומד ככה, ומתעצם בך זעם שאין יכולת להכיל. הפלסטיני שעמד לידי למד להכיל את זה לצערי.  הוא מחייך. רק אחת, اصيلة (גיזעית), התחילה לצעוק על צעירים שניסו להתפלח, אבל לכולם היה ברור שהיא צודקת ולא התפתחה מהומה. הכל נשאר בשלו. ואחרי שאתה עומד ועומד גם הזמן מאבד את המשמעות. אתה לא יודע אם זה דקה או שעה, או מה.
אחרי שעה ורבע של עמידה הגיע תורנו. אנלין ואני ועוד אשה נדחקנו לתוך שליש קרוסלה שפלטה אותנו לצד השני שבו היה חדר לבדיקת חפצים (המגנומטר לא פעל) וחלון של החיילים שצריך להציג בו תעודה ולבדוק את התיקים ושם תשאלו את החיילים מה יצא לי מהפה.
אנלין שכל כך שמחה לצאת שכחה בשניה את זמן ההמתנה (כמו ששוכחים כאבים שניה אחרי לידה…) ואני נעמדתי זועמת מול החלון והתחלתי לצעוק על החיילים את כל מה שהצטבר לי משם: איזו בושה! אתם מתייחסים לבני אדם כמו לחיות! יש כאן נשים! ילדים! בני אדם! וכהנה וכהנה בכל מיני וריאציות. זה בכלל לא היה מתוכנן. פרץ כמו הר געש. הם עמדו והקשיבו ולא ענו. ואולי כן. לא הקשבתי. נדמה לי שגם הפלסטינים עמדו והקשיבו
טוב, אז מה.
חזרנו דרך 443, בדרך הודיעה לנו רונית, בעלת האפליקציה שנקראת "אבנים ובק"תבים בכביש 443" שהאפליקציה פעלה. כלומר היו אבנים, אבל אחרינו המבול.
אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את העיקר, אז הנה שוב: העמידה בתור עם הפלסטינים היתה חזקה פי כמה מכל הניסיונות שלי לדמיין לעצמי את המצב בשנים האחרונות. זה לא דבר שבני אדם אמורים לסבול אותו ולשתוק. 
 
מחסום שועפאט (אנלין מדווחת)
הנוהל שבו כלי רכב היוצאים מהמחנה צריכים לעמוד במרחק מה מעמדות הבידוק יוצר כאוס תנועתי בתוך המחנה. כיכר התנועה פקוקה לחלוטין מכל הכיוונים, כך שכלי רכב הנכנסים למחנה עומדים בפקק ארוך, בו תקועים האוטובוסים המיועדים להסעת התלמידים. עוד סיבה לאחר ללימודים.
הילדים הממתינים לאוטובוסים התקועים מתקהלים סביבנו.  קוראים בעניין את הרשום על התג שלנו, אך ברור שתנאי החיים המשפילים הנכפים עליהם ועל משפחותיהם מוליכה אותם בשביל צר ללא תקווה בסופו. מי שרוצה לדעת אם המחסום מונע טרור או יוצר אותו מוזמן לבקר בשעת בוקר בשועפאט.

  • מחסום מחנה פליטים שועפאט / ענאתא-שועפאט (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      כאן מוצב מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף מורשים לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים אסור.

      מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב.השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים.

      .

      ענאתא: מאחז חדש קם דרומה לצומת
      Anat Tueg
      Jan-25-2026
      ענאתא: מאחז חדש קם דרומה לצומת
  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
      Tamar Fleishman
      Apr-12-2026
      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
לתרומה