צארה-שבי שומרון-בית איבא, יום א’, 9.10.05, אחה”צ צופות: לי ד’, עליה ש’, סוזן ל’ (מדווחת) סיכום: “רוח הרמדאן: צום, חגיגה, פולחן ותפילה”למרות הכיבוש, למרות חוסר ההתחשבות של החיילים במחסומים, באחר הצהריים הזה, הראשון לשעון החורף, השמש שוקעת על נוף שקט ושלו, כשהכוחות הכובשים נותרו עם מחסומים כמעט נטושים שכן לפלסטינים יש רק רצון אחד והוא למהר הביתה כדי לשבור את הצום. עבורנו, כל מחסום הביא אזכורים מהמסורת שלנו.13:50 צארה שער המחסום פתוח לרווחה. אין כתובות פלואורוסנט על הבולדרים המכריזות “אין כניסה” . נאמר לנו שבולדרים חדשים הוצבו לפני שבוע בכניסה לעיירה עצמה. מאחורי הבולדרים עומדת משאית רעועה עם מכל מים שממנו יוצא צינור ארוך ארוך המשתרע מעבר לשביל העפר אל הגבעה ואל צינור המים למעלה. כך מגיעים מים לעיירה ולעיירות שכנות נוספות. הנהג, יחד עם עוד שלוש משאיות מים, עושים 30 נסיעות ביום כדי למלא את מכלי המים. אך יש שיטה חדשה להצקה: מאחר שמשאיות המים לא יכולות לעבור את הבולדים הענקיים שפוזרו על הכביש ולכן לא יכולות להגיע לצינור המים (זה שמוביל מים באופן קבוע ושוטף לקדומים), הם נאלצים להתחבר לצינור ארוך הנוזל ומשאיר שלוליות גדולות של מים מבוזבזים בכל פעם שהוא מנותק מטנק המים. אנחנו משוחחות קצרות עם הנהג ואחר כך ניגשות לעיירה: עצי זית ללא פרי, תירס מת, עצי שקד מתים, עץ תאנים ענק בסוף ימיו וקולות של אפרוחים. התפאורה יפהפייה, המציאות עגומה. על מגדל התצפית החדש שנבנה על ידי הצבא על הגבעה ממול צארה דגל ישראל גדול, ג’יפ האמר שועט במהירות במורד הגבעה. “על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו”.14:20 שבי שומרון אין התקדמות בשטחים הכבושים, אך יש כמה שינויים חמקמקים שהמשמעות שלהם לא תמיד ברורה. נקודת ביקורת זו, שהיתה חסומה רק לפני זמן קצר, מיד אחרי ההתנתקות באמצע אוגוסט, פתוחה כיום חלקית עם הבריקדה הצהובה הידועה לשמצה מענבתא. בצד הכביש מול ההתנחלות מפוזרים בולדרים, אבל הפתעה: עדיין זרוק על האדמה החלק העליון של מגדל תצפית צה”לי (כמו בצארה, ענבתא וכו’). יותר מאוחר שואלים אותנו תושבים מבית איבא האם נכון הדבר שנקודת הבקורת בשבי שומרון עומדת להיעלם.נהג מונית ישראלי עוצר בנקודת הביקורת ושני חיילים מורים לנוסע לצאת מהמונית. לשאלתם מהיכן הוא תשובתו: מסבסטיה. הוא וכל כבודתו, הרבה הרבה חבילות, עושים דרכם לצד השני של הבריקדה הצהובה הידועה לשמצה, שם הוא מתבקש לחכות למונית שתאסוף אותו. בעוד אנחנו עומדים וצופים מתקרב אלינו ג’יפ האמר ואנחנו מתבקשות על ידי הקצין לשים את רכבנו בצד הכביש. אין נפש חיה או מכונית אחרת בטווח ראייה.14:45-16:30 בית איבא אנשים רבים חוזרים מוקדם משכם שכן זהו היום הקצר הראשון עם המעבר לשעון חורף. הבדיקות יסודיות. הדברים המועברים אינם המוצרים הרגילים שכן אנשים מביאים אתם דברי אוכל לסיום הצום. האוכל ארוז באופן יצירתי באריזות פלסטיק מתכלות ויש בו סוגים שונים של שוקולדים וממתקים. החייל מבקש לפתוח כל שקית ניילון שחורה, ואצל הרבה מהסטודנטים הוא מדפדף במחברות שלהם (בשביל מה ?), ובכלל עושה את החיים קשים.גיוון הוא התבלין לחיים אז היום קרוסלה אחת עובדת. כלומר, קרוסלה אחת עובדת כל השאר כרגיל לא בשימוש.יש מעוכב אחד: צעיר שנפל בין חרכי הביורוקרטיה של הכיבוש. אין לו תעודת זהות כי הלידה שלו לא נרשמה בזמן המתאים. המפקד, שוב אחד ללא שם מלבד תואר המפקד, מצטיין באי פתרון בעיות. אבל הקצין י’ שבאופן רגיל נמצא במשרדי המת”ק בחווארה, נמצא היום בבית איבא ולוקח על עצמו למצוא פתרון באומרו בחיוך שזה תפקידו. בו בזמן הוא גם רוצה להראות לנו תמונות של המשפחה שלו בסלולרי שלו!שני סטודנטים מבקשים מאתנו לעזור להם באיתור חבר שנלקח אתמול בבית איבא ושמאז אין תשובה מהטלפון הסלולרי שלו. אין להם את מספר תעודת הזהות שלו כך שהמרכז להגנת הפרט לא יכול לעזור. הם לוקחים את כרטיס הביקור של המרכז ומבטיחים למצוא את מספר הזהות של החבר כדי לעקוב אחר העניין.15:00 כלי רכב: רק כשמונה מכוניות לכל כיוון, בערך 3-4 דקות לכל בדיקה אך מספר המכוניות גדל בשעות הבאות וכך גם הבעיות. בשלב מסוים שישה חיילים בודקים אבל התור, בייחוד מכיוון דיר שאראף, מתארך והולך. החיילים עובדים באטיות ומעבירים את רוב הזמן בשיחות, בצחוק (על האנשים ולא עם האנשים), מגלים חוסר רגישות לעובדה שהאנשים רוצים, או יותר נכון צריכים, לחזור הביתה כדי לסיים את הצום.באוטובוסים שעוברים בדיקה חייל אחד עומד כשהנשק שלו לא תלוי בהצלב על הגוף כמקובל אלא מופנה כלפי מעלה כשהאצבע על ההדק. כך זה לכל אוטובוס ומיניבוס שעוברים.לבסוף אנו פונים בענין למפקד (ללא שם) העומד בנקודת הביקורת שבהצטלבות קוצ’ין. בתחילה תשובתו של המפקד היא שגם הוא פועל כך כמו החייל אבל אחר כך הוא לוקח את החייל הצדה ובפעם האחרונה שראינו החייל כבר לא החזיק את הנשק כמו קודם (מי יודע מה קורה אחרי שמחסום ווטש עוזב את המשמרת!).עגלת החמור שמספקת שירותי הובלה בבית איבא נושאת היום סחורות מסחורות שונות. בין השאר מיקרוגל (יד שניה או שלישית) שהחייל מתעקש לפתוח. בפנים, עוד שקית פלסטיק שחורה עם עוד אוכל לרמדאן. כרטיסי הברכה של מחסום ווטש גורמים להתעוררות בין שאנחנו מחלקות אותם ובין שחיילים בנקודת הביקורת, שבודקים תעודות זהות, מחלקים אותם. אין ספור תגובות מעניינות: חייל בנקודת הביקורת שואל אם הוא יכול לבחור למי לחלק את הכרטיסים. תשובת מחסום ווטש: “אין סלקציה”. אדם אחד שואל אם ניתן להתקשר למספר הטלפון שמופיע בכרטיס. התשובה: כמובן. אדם אחר שואל מדוע החיילים מחלקים את הכרטיסים וחברו עונה לו: “מדוע לא?” שני צעירים שעברו את הביקורת חוזרים ומבקשים כרטיסים נוספים באומרם “אני רוצה לתת אחד לאמא שלי”. בסך הכול התגובות הן של חיוכים, תודות, וברכות “אלוהים הוא גדול”.גבר עם כלוב ציפורים שבתוכו יון ויונה עובר את הבקורת. “וקול התור נשמע בארצנו” (ארץ כבושה)