קלנדיה, ענתא, שועפאת, בית חנינא וא-ראם, יום ראשון, 5.3.06, בוקר משקיפות: יהודית א. דליה ק. (מדווחת) > 06:30 – 09:00 סיכום: במשמרת הזו בחרנו לחרוג מההרגל ולהגיע למקומות “חדשים” על מנת להשיג מידע על המתרחש בתוך היישובים ולא רק ליד המחסומים. בקרנובענתא ובמחנה הפליטים שועאפת, בבית חנינא ובאר-ראם. 6.45 – ענתא ומחנה הפליטים שועאפת נכנסנו לענתא ברגל בדרך עפר. הסתובבנו ברחובות. במחנה הפליטים הרחובות צרים ביותר. מוכר קקאו חם הזהיר אותנו שלא נדבר עברית. החלטנו לקצר את הסיור והגענו למחסום שביציאה מענתא. שם ראינו פלסטינית יושבת ומחכה. בעזרת “מתורגמן” מערבית לעברית הבנו שהתעודה (הלא כחולה) שלה נלקחה לפני יותר משעה במקום כלשהו בענתא, ונאמר לה לחכות ליד המחסום. היא חוששת שעליה להמתין עד הערב., מכיוון שאף אחד לא טרח להסביר מה צפוי לה. בררנו אצל אחד החיילים. הוא אמר שהתעודה כבר אצלו והוא ירשום את פרטי האישה וישחרר אותה. בעזרת ה”מתורגמן” הנ”ל הרגענו את האשה. מדדנו את משך מעבר המכוניות במחסום: 10 דקות.7.40 – בית חנינא החנינו את הרכב וצעדנו ברגל. פגשנו אב המלווה את שתי בנותיו לבית ספרן בבית חנינא הישנה. הן הולכות כל בוקר חצי שעה ברגל, כי הכבישים שלהם חסומים. אחד הכבישים עובר מתחת לכביש 443. האב סיפר שבחורף קשה מאוד להגיע ללימודים, וכי מספר התלמידות בבית הספר פחת בשל כך. 8.10 – בדרך לא-ראם בדיקת משטרה כחולה + חיילי מג”ב. עצרנו ותעודות הזהות שלנו נבדקו. 8.20 – מא-ראם לכביש ירושלים: החלטנו להגיע לכביש העולה לירושלים בדרכים העקלקלות הפתוחות בפני הפלשתינים. נהג טנדר המוביל בלוני גז הציע לנסוע לפנינו ולהראות לנו את הדרך. אכן דרך קשה ופתלתלה. חלפנו על פני מגרש חנייה למוניות צהובות, שהורחקו כידוע מהמחסום החדש בקלנדיה.