קלנדיה – במשרדי המת"ק אותה עזובה, אותם חוטי חשמל גלויים
חברים ושאינם חברים סיפרו שבערב יום האתמול ילדים ממחנה הפליטים קלנדיה תקפו בחמת זעם את המחסום, זרקו לעברו אבנים ובקבוקי תבערה.
זה ילדים ממש קטנים, אמרו המספרים, בני שלוש עשרה אולי ארבע עשרה, לא יותר.
בתגובה הפעיל הצבא ענישה קבוצתית האסורה על פי הדין הבינלאומי וסגר את המחסום לשני צדדיו, לבאים וליוצאים.
הענישה ארכה כמה שעות ורק לפנות בוקר שבה הדרך ונפתחה.
זאת ועוד – ללא רשות וללא סמכות חוקית, פלשו חיילים לחנות שפתוחה כל שעות היממה והחרימו את כרטיס הזיכרון ממצלמות האבטחה.
*
שבתי למת”ק לראות את השינוי שחל במקום בעקבות השיפוצים שבגללם משרדי המנהל האזרחי היו סגורים בפעם האחרונה שהזדמנתי למקום, למקום שעל פי הפרסום הרשמי ייעודו:
“לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם“.
חשוב לזכור ולהזכיר שסגירת המקום מכל סיבה שהיא מקפיאה את חייהם של אלפי פלסטינים שנזקקים נואשות לאישור לכל צעד מחייהם ומותם, ומציבה את ימיהם במצב של hold, במצב שכמו שהוסבר לי כששאלתי לגבי יידועם באשר לסגירה: “יבואו, יראו שסגור וילכו חזרה”.
נכנסתי לקדמת המשרדים בשעה של טרם נעילה ולא הבחנתי בשינויים כל שהם מהפעמים הקודמות שבאתי למקום.
אותה עזובה, אותם ספסלים מוכתמים ורעועים, אותם חוטי חשמל גלויים על הקירות, אותן צרות ואותן בקשות קורעות לב. רק האנשים הם אחרים.
בחלק הפנימי של המקום ישבו האנשים וחיכו באור בוהק ומסנוור, בעוד בחלק החיצוני, במקום הקרוי סככת ההמתנה שכלל אינו סככה, ישבו האנשים באפלה שכמו הייתה מראה למצבם הנפשי.
*
בדרך חזרה משטחי הגדה לשטחי ירושלים נבלמתי ע”י החיילת הבודקת שצעקה שאסור היה לי להיות במקום ממנו הגעתי ושעברתי עבירה פלילית.
החיילת הפקיעה מרשותי את התעודה המזהה ועכבה אותי לצד העמדה הממוגנת בה ישבה.
לאחר דקות לא מעטות ולאחר שקיימה שיחה טלפונית לאי-שם, חזירה לי את התעודה וצעקה לעברי: “עופי לי מהעיניים”.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-