קלנדיה: בני אדם שממהרים לאט בשל החולשה והמכאוב
מבעד לשלבי המתכת ראינו אנחנו שבחוץ אותם שבפנים עומדים צפופים מחוץ למשרד המתק כמו גוש של צללי אדם. בינינו לבינם פועלים שעבדו גרמו לרסיסי אבנים שהתעופפו ולגצי אש שנתזו לדקור בפנים ולצרוב בעיניים.
אלו גם אלו הקשו על הנשימה שלנו שרחוקים ובטח ויותר על שלהם שסמוכים. לנו הייתה הברירה להתרחק והתרחקנו, להם לא הייתה הברירה הזו או כל ברירה אחרת ונשארו כי הורו להם. גם הזמן כמו עמד מלאכת. הרבה זמן עמד הוא ועמדו הם. כשהותר להם לצאת יצאו בהולים אל רכבי ההסעות היעודים לעזה, בני אדם שממהרים לאט כי החולשה והמכאוב שלאחר ניתוח וטיפול בבי”ח לא מאפשרים לגוף להאיץ תוך נשיאת המטען שדחוס בתיקים ובעיקר בשקיות ניילון, שקיות ענק לאשפה.
פעם הייתי שואלת לפרטי מחלתם. היום לא. יש מחלות שרואים גם בלי לשאול, מחלות שניתן לשער, מחלות שצועקות את עצמן.
מעבר לשם, מול מחנה הפליטים, בתוך האפור לגווניו והשברים והקרעים של אי אפשר לדעת מה שנזרקו לצד החומה, כי אין מערכת לפינוי אשפה, אלמוני הצמיד לזיזי בטונדות שמקיפות את המגדל הפינתי סוג של דגל שצד את העין כמו המעיל האדום של הילדה מהסרט של ספילברג.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-


