קלנדיה: חסימות וסגירות כהכנות לרמדאן
תנו להם כדור, אמר בן גביר, אז הם נותנים להם כדור, סיפר לי חבר נהג מונית והוסיף שמתחילת המלחמה כבר יש חמישה עשר הרוגים מבין המנסים לחצות את החומה כדי לחפש עבודה ולפרנס את בני ביתם.
חמישה עשר הרוגים ועוד הרבה הרבה פצועים ונכים. כל יום נשמעות היריות מכוון דחיית-אל–בריד, אמר החבר, וכל יום מוקדם בבוקר רכבים צבאיים מביאים למחסום את אלו שנצודו בלילה ושולחים אותם פנימה לגורל של מצוקה ומחסור.
לא ניתן להתעלם סביב המחסום מהשינויים שנעשו כהכנות מטרימות לרמדאן: דרכים שנחסמו, מעברים שנסגרו, בטונדות שקורבו ושטח החנייה שבחזית המחסום ששוב עוטר בתואר המפוקפק “סטרילי”, מה שאומר שכף רגלו של מי שאינו חמוש ולובש מדים אסור לה לדרוך במקום.
נוכח הדרת האחר שאינו “אנחנו”, המילה “סטריליות” שאמורה להעיד על ניקיון, אינה אלא יופמיזם שמעיד על מציאות של טינופת.
מעל הכל ומעל כולם נמתח הר של אובך. חלקיקי האבק נדבקו לעור והקשו על הנשימה.
אבל אין רע בלי טוב, באובך הסמיך לא נראה האופק, וההתנחלויות שכרגיל כמו פולשות לשטחים הפלסטיניים, נעלמו מהעין והיו כלא היו.
בדרך חזרה, במהלך המעבר במחסום, החייל שבעמדת הבידוק הפקיע מרשותי את התעודה ועיכב אותי למשך כעשרים דקות ארוכות. (למה ארוכות? – כי עיכוב ללא סיבה וללא אופק לשחרור נמתח ומתארך יותר משמראה השעון). החייל שהודיע לי שהוא המפקד במקום ושאני נתונה בחקירה ביטחונית, סרב בניגוד לחוק לומר מה שמו. שמעתי ממנו הרצאה כמה מסוכן לי להיות במקום ממנו שבתי, שהוא ושכמותו מגנים עלי ועוד קלישאות ריקות מסוג זה. לאחר שצילם אותי וטילפן להיכן שטלפן נוספה לחברתו חיילת (שעישנה בעמדה בניגוד לשלט בו כתוב שהעישון אסור) שוחררתי לדרכי.
בזמן שהייתי מעוכבת רבים עברו ואחדים נחסמו. מכמיר לב היה לראות ילדים ונערים שפרסו לעיני החייל בלי השם את הקושאן = תעודת הלידה המקורית.
בשולי הדברים – יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים לכופף את המגבלות והאיסורים.
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-