חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה, יום ב’ 26.12.11, אחה”צ

מקום או מחסום: מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צופות ומדווחות: נתניה ג., פיליס ו. (מדווחת) ואורחת (נכדתי נעה)
26/12/2011
| אחה"צ

16:00:  כבר בשעה זו גווע היום, ויחד עם הרוח הערה שפיזרה את הלכלוך לכל עבר, הוסיף לאווירת הדכדוך האפל השורה במחסום.  שלושה מסלולים היו פתוחים, אך איך שהגענו הודיעו על סגירתו של מסלול 3.  הממתינים, שלא היו רבים בשעה זו, הצטופפו במסלולים 4 ו-1.  הקור המקפיא רק הלך וגבר.  נעמדנו במסלול 4.  לפנינו בתור עמדה משפחה – אבא, אמא ושתי בנות קטנות.  הם נכנסו לפנינו למרחב הבידוק.  האמא הורשתה להמשיך בדרכה לירושלים, האב עם שתי בנותיו סורב.  כאשר יצאו בחזרה, בקשנו שיספרו לנו מה קרה.  האבא הציג לפנינו את התסריך התקף שלו:  התברר שהוא סוחר הנכנס ויוצא מישראל כל הזמן.  המשפחה הנוצרית רצתה לקחת את הילדות לתפילות בכנסייה בירושלים.  האבא אמר שעשה זאת יום קודם ללא כל בעיות אבל היום החייל באקוואריום אמר שהבנות אינן כלולות בתסריך ולכן לא תוכלנה לעבור אתו (וגם לא עם אמא שלהן?).  האם כנראה הוציאה בעוד מועד תסריך מתאים המאפשר לנוצרים ללכת להתפלל בכנסיות.  האב הניח שהתסריך שלו מכסה את המקרה ולא טרח – הוא אולץ לחזור על עקבותיו.  זו לנו פעם ראשונה שראינו שלא ניתנת רשות כניסה לשראל לילדים המלווים בהוריהם, הרשומים בתעודות זהות ההורים ועם קושאנים ביד. (הבנות, בערך בגיל 8 ו-10, נראו מאד מבוהלות ונפחדות מהמעמד, היחס לאביהם וכל השאר.)

עברו רק מספר דקות וכבר היינו עדות פעם שנייה לנוהל "החדש".  אמא עם שני בנים (כבני 13ו-8) – גם היא עמדה בתור במסלול 4, בדיוק מאחורינו.  היא נכנסה יחד אתנו למרחב הבידוק וניגשה לחלון להציג את התסריך שלה – תסריך עבודה. ראיתי שהחייל מתקשר לברר מה לעשות אצל הקצין  שלו ותוך כדי שיחת הטלפון הוא הבהיר לאישה שהיא תוכל לעבור, אבל בלי בניה.  האישה הקשתה והסבירה שבעלה איננו ואין לה איפה להשאיר את הבנים (שהגדול מביניהם נראה פגום ולא מסוגל לטפל בקטן) ולכן נאלצת לקחת אותם איתה לעבודה.  והחייל בשלו.  אז ניסיתי אני להשפיע – שאלתי את החייל אם היה בזמן אחרון באיזה משרד בתל אביב שם אימהות תמיד מביאות את ילדיהן הקטנים בחגים.  זה לא עשה עליו רושם.  עוד האישה עומדת שם, טלפנתי ובקשתי דחוף עזרה מקצין המת"ק.  תוך כמה דקות הגיע שוטר שהסביר לאישה בערבית שלא תוכל לעבור עם בניה.  גם אישה זו נאלצה לחזור על עקבותיה ולהפסיד יום עבודה.

עוד השוטר בתוך האקוואריום ונתניה בקשה שיעזור לאדם נכה בעל דרכון אנגלי שהמתין במסלול 4 עם 2 מזוודות ולא היה מסוגל לעבור בקרוסלה.  במקרה זה השוטר כן עזר ופתח לאיש את השערים הרחבים.

נקודה מוזרה לציון:  בכל הבלגן הזה, שמנו לב רק לאחר מכן, נעה נכדתי לא נדרשה להציג את תעודת הזהות שלה ועברה במחסום בלי שנבדקה כלל!

בשעה 17:15 התורים במחסום כבר התארכו מאד והמתינו בכל מסלול כ-40 איש, אישה וילד.  טלפנתי ליחידת המעברים.  החיילת שענתה דברה בנימוס ואמרה שהם ערים למצב ושיפתחו עוד מעט תור נוסף.

המתנו ולא קרה כלום.  ב-17:20 רשמנו שהחיילים במסלול 4 סיימו כנראה את משמרתם.  בכל אופן, הם עשו סיאסטה, וישבו וניהלו שיחה ביניהם בעוד 40 איש ממתינים בשקט בקור.  טלפנו לחמ"ל, שם אמרו שיטפלו בעניין.  כאשר כלום לא קרה, פשוט דפקתי על המחיצות הפלאסטיות.  כנראה שהרעש הזיז משהו ופתאום החייל הכניס עוד 4 אנשים למרחב הבידוק.

עזבנו את המחסום בסביבות 17:30.  חזרנו לירושלים דרך מחסום ג'בע ומחסום חיזמה.  לא היו הפרעות תנועה.

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה

    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. דברים שרואים בדרך
      Tamar Fleishman
      Apr-26-2026
      קלנדיה. דברים שרואים בדרך
      צפה באלבום המלא
לתרומה