חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה, יום ראשון ה – 6 בפברואר 2011, משמרת אחה”צ

צופות ומדווחות: רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת)
06/02/2011
| אחה"צ

 אין תנועה הוא מצב התנועה בדרכים הסובבות את המחסום מאז הצרתן.
על דרך המלך מרמאללה ואליה אלפי כלי רכב על נוסעיהם  בפקק שאת סופו אין העין רואה.
לתלונות האנשים אין שומע, תזמורת צפירות מחרישת אוזניים משמשת פה לכעסם.
 
 
–  אחמד אבו-לייש עובד לפרנסתו בשירות חברות האוטובוסים הפלסטיניות, ניצב על משמרתו 12 שעות ביום, מעלות השחר ועד לאחר רדת החשכה, מנתב את התנועה אל האגף החדש של המחסום כשהוא מוריד ומעלה את שרשרת הברזל. שכר יומו חמישים שקל. לאחמד עצמו המעבר לצדו האחר של המחסום אסור. אם יבקש אישור יושבו פניו ריקם שהרי שלוש מעשרים וחמש שנותיו שהה בין כתלי בתי כלא:"כשהייתי קטן, הייתי זורק אבנים…".
אחמד, בימיה הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצה, כצעירי משפחתו היום, היה מתריס נגד המחסום והחיילים.  בן דודו איברהים נצפה במצלמות הצבא כשהוא מטלטל מוט הפרדה בכביש, נעצר ונשפט על "ניסיון חבלה בציוד צבאי", אשמה ששודרגה עם חלוף הימים ל:"סחר באמל"ח" ומזה חדשים מצוי בכלא עופר.
 אחמד מספר שחלומה של אשתו לנסוע לתל-אביב, "אני אומר לה: רק כשיהיה שלום…" תקווה המזכירה במשהו את תקוות המאמינים לביאת המשיח.
 
בראשית השיחה אחמד הצביע על דיוקנו של יאסר ערפאת המתנוסס על החומה וסיפר שיצירה זו, כמו גם את דמותו של מרואן ברגותי בסמוך, הוא וחברו ציירו והוסיף שברמאללה ישנו קיר מוזאיקה מעשה ידיו.
 
 
–   נועדנו לפגישה עם חבר תושב רצועת עזה. באפלה הגוברת, בקור הערב היורד, עשינו לנו פינה נעימה, הסבנו על שרידי ספסלי המתכת, לגמנו קפה מהביל ושוחחנו על הפרטי והכללי.
החבר שעומד בראש מנהלת בריאות הציבור ברצועת עזה (ארגון המסונף לאו"ם), סיפר על המציאות והמצאי שברצועה, על מימדי האבטלה המרקיעים בעת האחרונה, על תהליך המעבר את מחסום ארז האורך לעתים שעות בהן האדם מצוי בבדידות, מונחה ע"י קולות בוקעים ממערכת כריזה שלעתים פוקדים עליו לפשוט בגדיו עד שנשאר הוא כשלגופו תחתוניו בלבד. סיפר על כך שההוראות במסלול המעבר נאמרות לרוב בשפה העברית, אך יש ומשתמשים הם גם בערבית, "אומרים: יאללה…"  
העצוב בסיפוריו היה באשר למזונם הדל של הילדים הרבים, ילדי המשפחות שאין ידם משגת לכדי כלכלת המשפחה, לאלו מוענקת בגנים ובבתי הספר בידי אונר"א ארוחה אחת ביום, שהינה דייה כדי "לא לחיות ולא למות…"
 

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה: בדרך לתפילה
      Tamar Fleishman
      Feb-27-2026
      קלנדיה: בדרך לתפילה
לתרומה