קלנדיה - מצוקה כלכלית גבוהה בימי קורונה
במשך תקופת הקורונה עמדנו בקשר עם מוכר הבייגלה במחסום קלנדיה.
מדי בוקר הוא מגיע למחסום, מוכר בייגלה (כעכים, בלשון הירושלמים), ביצים קשות וכדורי פלאפל גדולים. מגיע בסביבות 4:30 – 5:00 והולך בסביבות 6:30 – 7:00, אחרי שהוא מוכר את כל הסחורה. כך הוא מפרנס את עצמו ואת אשתו, שניהם אנשים מבוגרים עם כל מיני בעיות רפואיות, וגם תומך בביתו ושלושת ילדיה שגרים אצלו. בעלה הוא לדבריו לא יוצלח, שבקושי עובד ואת המעט שהוא מרוויח הוא מוציא על סמים. כל עוד יצאנו למחסום בבקרים היינו פוגשות אותו תמיד. הוא דובר עברית ואפילו קצת אנגלית, ואנחנו קצת ערבית, וכך היינו משוחחים כל פעם והתחברנו.
בתקופת הקורונה, כשהפסיקו העובדים לצאת לישראל מדי בוקר, נגדע מטה לחמו. בינתיים הגיע גם חודש הרמדאן שבו ממילא אינו עובד, וההוצאות לעומת זאת גבוהות מהרגיל.
בשיחותנו סיפר שמצבם הרפואי תקין, יושבים בבית ונזהרים, אך המצוקה הכלכלית גבוהה.
לכן החלטנו, ההולכות באופן קבוע לקלנדיה בבקרים, שניתן לו סכום כסף מאיתנו כמתנה לכבוד הרמדאן. אחרי נסיון אחד להיפגש שלא הצליח קבעתי איתו ליום שלישי ב-15, ליד הקיוסק הסמוך למיתחם המחסום בצד הפלסטיני. החלטתי לא לעבור ברגל, אלא להישאר באוטו ואז לחזור דרך חיזמה לכיוון ירושלים.
בדרך שמעתי שהיה נסיון דקירה במחסום. ברדיו דיווחו שפלסטיני ניסה לדקור איש בטחון. הוא נורה, נפצע ופונה לבי”ח. חששתי שאולי תהיה בעיה להגיע לצד הפלסטיני. בדיעבד הקושי היחיד היה הפקקים. זו כבר השעה שאנשים חוזרים הביתה, בפרט בימי הרמדאן שבהם מקדימים לחזור. היו פקקים ותנועה ערה. כבר בדרך למחסום הזדחלתי בפקק לפני הכיכר. בינתיים ראיתי שגשר הולכי הרגל המוביל ממחסום הולכי הרגל, הנמצא ממזרח לכביש, אל מתחם התחבורה הציבורית הנמצא ממערב לו. ראיתי שאנשים הולכים על הגשר לכיוון המחסום. מכיוון א-רם מיתמר ענן עשן שחור, לא ברור למה.
לא היה זכר לאירוע , פרט לכך שליד איפה שהיתה פעם ככר לפני המחסום בצד הפלסטיני נראה צוות עיתונאים שהציב מצלמה במרחק בטוח מהמחסום.
האזור כולו מלא דוכנים של ירקות ופירות, אבל זה כך בשעות כאלה גם בימים רגילים ולא רק ברמדאן. התנועה פקוקה מאוד גם בצד הפלסטיני, בשני הכיוונים. הזדחלתי עד שהגעתי אל סמוך לקיוסק (שנמצא ממזרח למחסום) ומצאתי מקום לעמוד עם הרכב ליד דוכן הפירות הנמצא בכיכר. ענן העשן מעל א-רם התפוגג בינתיים.
א’ הגיע עוטה מסכה, גם אני כמובן הייתי עם מסכה וכפפות. שמחנו מאוד להיפגש. הוא נראה טוב, הודה לנו מאוד ומסר ד”ש. בתום הרמדאן הוא ישוב לעבוד ויתייצב מדי בוקר במחסום. אנחנו עדיין לא יודעות מתי נשוב.
בדרך חזרה נמשך העומס עד הככר הבאה בכיוון מזרח. יש הרבה דוכנים, של מזון וגם של צעצועים ודיסקית. חלק מהאנשים עם מסכות, אבל לא כולם, וליד הדוכנים צפיפות רבה. התנועה מאוד אגרסיבית, אבל זה לא חדש ולא מיוחד לרמדאן. מרבית התנועה היא לכיוון רמאללה, כך שבכיוון שאני נסעתי (לא-רם ואח”כ דרומה לכיוון חיזמה וירושלים) כבר היתה הקלה בתנועה, עד הכניסה לחיזמה. משם מתחיל העומס שלפני המחסום לכיוון ירושלים. מחסום ג’בע לא היה מאוייש.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-