קלנדיה: פשוט זוועה 2
פשוט זוועה 2
האמת היא שהפרטים כבר מוכרים וכמעט אפשר לעשות פה חתוך והדבק. בשבוע שעבר כתבנו על מסע מגהינום לגן עדן בשבוע ימים. היום חזרנו כל הדרך חזרה וגם הגענו לשיא חדש בשבילנו אשר פוקדות את קלנדיה כבר 9 שנים.
התור הגיע מחצית הדרך לכביש כשהגענו בשעה 5:30. ארבע מתוך חמש תחנות בידוק היו פתוחות. ההתקדמות הייתה איטית להפליא. בשעה 5:50 הלכנו לסוף התור למצוא אדם עם בגד בצבע בולט והתחלנו לעקוב אחריו למדוד כמה זמן יקח לו להגיע לתחנת בידוק. כעבור חצי שעה נכנס לאזור הסככה. אולי 15 מטר ממקום ההתחלה שלו. אבל לא יכולנו לעקוב הלאה כי בשעה 6:25 התורים קרסו והקהל רץ לפתחים של שלוש המכלאות והבלגן של צעקות, שעגות, שריקות, דחיפות והתקוטטויות התחיל. רק לקראת השעה 7:30 נוצרו התורים מחדש. עוד על הנושא הזה למטה.
בשעה 6:15 הגיע מאבטח ופתח את השער ההומניטרי. חייל מת”ק יצא בעקבותיו ומילא את התפקיד עד סוף המשמרת כהלכה. כאשר שאלנו אותו החייל סיפור לנו שתחנה מספר 5, שבדרך כלל משרתת את הקהל שעובר דרך השער ההומניטרי, נשארה סגורה כי הייתה בעיה במגנומטר שלו. אבל דבר זה אף פעם לא הובהר לממתינים, כך שכמה פעמים אנשים עמדו דקות יקרות בשרוול הכניסה למספר חמש עד שפשוט התייאשו וחפשו תורים אחרים. ככל שהבוקר התקדם המצב הזה גרם לבעיות בשרוולים של התחנות האחרות כי ה”פליטים” של מספר 5 שכבר עמדו שם דקות יקרות לשווא לא רצו להצטרף לסוף התורים לתחנות האחרות ולפחות שרוול 4 גרמו למצב של אספסוף במקום תור ולפעמים לויכחים קולניים.
בינתיים המצב בפתחים למכלאות ובתוכן הוחרף אחרי החלפת המשמרת בתוך ב”אקווריום” (תא בקרה) בשעה 6:20 כי החיילת שנכנסה לתפקיד הייתה שקועה רוב הזמן בשיחה עירנית עם המאבטח, שבינתיים התישב לו בפנים, ובכלל לא שמה לב לעובדה שהתורים בשרוולים המובילים לבידוק התקצרו ואפשר היה לפתוח את הקרוסלות. אפילו אחרי צעקות ושעגות אליה, בדרישה לפתוח את הקרוסלות, השיחה איתו נמשכה ונמשכה בלי שהיא שמה לב לתפקידה. גם הוא לא. לגברים שנמעכו בתוך המכלאה השמאלית ויכלו לראות מה מתרחש בתוך האקווריום זה חרה במיוחד.
בקיצור, לקראת 7:20 תורים נוצרו שוב וכעבור 10 דקות הצטרפנו לאחד מהם בערך 10 מטרים מהכניסה למכלאה. משם לקח לנו חצי שעה להגיע לכניסה למכלאה ועוד חצי שעה לצאת ממנה ולהמשיך בתור לשרוול המוביל לאחת מתחנות הבידוק. סך הכל, הקרוסלה בקצה המכלאה שתורנו הוביל אליה נפתחה פעם אחת ב-15 דקות, ז”א ארבע פעמים באותה שעה. בתור להכנס לתחנת הבידוק בילינו חצי שעה נוספת. סך הכל, הצטרפנו לתור בשעה 7:30 וסיימו את הבידוק בשעה 9:00. זה עוד שיא לנו אישית, אבל, כפי שלמדנו מאנשים ששוחחנו אתם בזמן שעמדנו בתור, לא עבור הבאים יום יום לקלנדיה ובמיוחד בזמן האחרון.
אנו חוזרות על המסקנה והאזהרה שכתבנו בנסיבות דומות לפני מספר שבועות:
לדעתנו, חייבים להתייחס לניהול כושל של המחסומים ככשל אסטרטגי, כי הוא ממרר את חיי האנשים שעוברים בהם יום-יום עד כדי כך שהוא מעודד רגשי נקמה נגד החיילים (וישראלים בכלל) וגורם נזק עצום לתקווה של עתיד משותף עם הפלסטינים, או כשכנים מעבר לגבול או כאזרחים במדינה משותפת. מה שחווינו הבוקר היה פשוט זוועה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-