קלנדיה - שוב תורים ומעבר אטי במחסום החדש
כבר מקלקלים את קלנדיה החדש
ברגע שהגענו למחסום החדש בקלנדיה בשעה 6:20, ראינו מצב שונה ממה שהתרגלנו אליו בשבועות האחרונים. ראשית, בנוסף לאלה שנכנסו ישר פנימה, קבוצות קטנות של אנשים התקהלו בדמוי-המרפסת שמובילה לשלוש ההכניסות (“סלאלומים”) למחסום. שנית, בפעם הראשונה ראינו שתורים מצטברים בתוך הסלאלומים האלה. ושלישית, ראינו בפעם הראשונה אור (דומה לרמזור) מעל כל אחת מן הכניסות שהשתנה מאדום לירוק כל פעם שהתור התקדם – ז”א כל פעם שהקרוסלה בקצה הסלאלום נפתחה.
קצת נדהמנו מן המצב הזה, שדמה יותר מדי למציאות במחסום הישן.
ניסינו להבין מה השתנה הבוקר הזה מכל הבקרים. היה היום השני של רמדאן, אבל זה לא היה צריך להשפיע ככה או אחרת. זה גם היה היום האחרון לפני סגר של יומיים, וחשבנו שאולי הכנות לזה הביאו יותר אנשים מהרגיל להכנס למזרח ירושלים. איש אחד שניגש לדבר אתנו אמר שבגלל הסגר הצפוי, לא די לאנשים עם היתר ביומטרי לעבור דרך הבידוק האלקטרוני אלא שהם גם צריכים להראות לחיילים בתא הבידוק את ההיתר המודפס שלהם – דבר שאילו היה נכון באמת היה מעכב את תהליך לא מעט. אבל זה נשמע לנו די מוזר.
בינתיים, במשך השעה שעמדנו בחוץ פגשנו שני אנשים מן הקבוצה החדשה של EAPP . הם ידעו משיחות עם הרכזית של הקבוצה הקודמת שאנו אולי נשנה את סידור העבודה שלנו בקלנדיה ובית לחם בגלל השיפורים ובקשו מידע מדויקת כדי שנוכל לתאם ימי נוכחות. הבטחנו ליידע אותם כאשר יהיה לנו סידור עבודה חדש. אחר-כך אחד מהם ראה איש שחזר מתוך אזור הבידוק ניגש אליו לשאול מה קרה. האיש הצעיר היה בדרך לקונסוליה האמריקאית, מצויד עם מסמך שיש לו תור, אבל לא מצויד עם היתר כניסה לישראל. הוא סיפר שהחייל שפגש אותו בפנים קרע את המסמך לגבי התור ושלח אותו בחזרה. לא היינו עדות למקרה אבל האמת היא שקריעת מסמך כזה לא נשמע לנו התנהגות ראויה של החיילים שבאים במגע פיזי עם פלסטינים במחסום (ז”א חיילים של המנהל האזרחי). רשמנו לפנינו את המקרה.
בשעה 7:15 הצטרפנו לתור באחד הסלאלומים ואחרי המתנה קצרה מאוד הגענו ל”לובי” לפני אולם הבידוק ועוד קרוסלה. שוב ההמתנה הייתה די קצרה, עברנו את הקורסלה, את מכונה השיקוף ואת המגנומטר, וקרוסלה שלישית, ונכנסנו לאולם הבידוק. ואז הבננו לפחות חלק מן הסיבה לעיכוב התהליך בבוקר הזה. פגשנו שם את אחד ה”סלבס” של המחסום הישן, מיודענו השוטר מ., אשר ידוע כמאצץ לעצמו תפקידים של חיילים מיומנים שעושים את עבודתם נאמנה, מסבך הליכים פשוטים ויעילים ומשאיר שובל של אנטגוניזם פלסטיני מאחוריו. כך היה עושה ליד השער ההומניטרי במחסום הישן, וכך עשה גם הבוקר במחסום החדש בזה שהעמיד את עצמו עם מאבטח או שוטר צעיר לידו, כמבצע טרום-בדיקה של המסמכים של העוברים מספר צעדים לפני אותה בדיקה עצמה ע”י החיילים העובדים בתוך תא הבידוק. כך, למשל בעניינינו, המאבטח (או שמא שוטר צעיר) ביקש מאתנו לראות את תעודות הזהות שלנו, קרא אותן בעיון, וסיפר לשוטר מ. (במבט בוז על פניו ובטון קולו) ש”הן ישראליות!” אנחנו הראנו את התגים שלנו לשוטר מ. ולזכותו הוא השיב לצעיר: “נשות ווטש. תחזיר להן את תעודות. תן להן לעבור.” אז השוטר מ. פנה לבדוק את הדרכון והויזה של האורח שלנו, וכן הלאה. משם הלכנו כשבעה צעדים קדימה והראנו את אותם המסמכים לחיילים בתא הבידוק. כאן עברנו בזריזות.
אז מה היה לנו שם? מי צריך את הסירבול הזה? השקיעו במקום הזה מליוני שקלים, ומתגאים בטכנולוגיה מתקדמת שמיועדת לא רק לאפשר מעבר מהיר וקל אלא גם למנוע עד כמה שאפשר מגע בין הפלסטינים והחיילים ושוטרים ישראלים — לטובת שני הצצדים — והנה עומד שם שוטר ומחבל בשיטה! לשם מה?
אולי אנו לא הוגנות כלפיו. אולי הוא רק ממלא פקודות מלמעלה (משר בטחון הפנים? ראש הממשלה?) לקלקל את ההקלה שהפלסטינים מרגישים בשיטה החדשה, ודווקא ברמדאן, כגמול על מטר הטילים מעזה יומיים לפני-כן. לציניקנים יש הסברים אחרים. נחסוך לכם אותם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-