קלנדיה
בוקר סביר בקלנדיה ושיחה מעניינת
הגענו ב-5:15 לערך. גם היום החניה חסומה וריקה, וכנראה כך יהיה עד תום הרמדאן. המשכנו הלאה מעט, בכיכר הבאה מאחורי דוכן הפירות והירקות יש שטח חניה בתשלום. חנינו שם. מפעיל החניה יצא מרכב סמוך לגבות את התשלום. נגשנו אל המחסום ברגל מהצד, דרך האזור שבו הכשירו את הכניסה למתפללים בימי ששי – הציבו בטונדות ויצרו מספר מסלולים. אלו שיורשו להיכנס יעברו משם.
כשהתקרבנו אל המחסום התורים כבר החלו לגלוש אל מגרש החניה, הריק ממכוניות. שלושה תורים ארוכים ומסודרים עמדו בשקט והמתינו. כאן אין זכר למהומות בשטחים, עליהם מדווחים (בצמצום רב) בתקשורת אצלנו. בגלל הרמדאן דוכן הקפה סגור ומוכרי הבייגלה והעוגות לא מגיעים. אנשים גם לא מעשנים בזמן הצום, בעוד שבדרך כלל כמעט כולם מעשנים כל הזמן. גם היום האזור מתחת לסככה נקי יחסית.
רק 3 עמדות היו פתוחות כשהגענו. לאחר כמה דקות הגיע שוטר. בד"כ זה סימן שעומדים לפתוח עוד עמדות, אך משלא קרה דבר התקשרנו למת"ק. לקח עוד כמה דקות ואז הודיעו ברמקול שנפתחו גם שתי העמדות הנוספות, פתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים בבת אחת. בפועל עמדה 4 נפתחה רק ב-5:35, ו-5 עדיין לא. הממתינים שם החלו להתייאש ולעבור לעמדות אחרות. רק אחרי 5:40 נפתחה סוף סוף גם עמדה 5, אחרי טלפון נוסף שלנו למת"ק (שלא נראה שמשנה משהו) וכ-10 דקות לאחר שהודיעו על פתיחתה ברמקול. לא ברור מדוע מכריזים על פתיחת עמדה, כל עוד לא נפתחה בפועל. זה רק מתסכל יותר את הממתינים.
מדי פעם שמענו קריאות עצבניות ברמקולים מהעמדות השונות, שלא הצלחנו להבין. בעמדה 4 חזרה החיילת והכריזה – אם כי בטון רגוע ולא בצעקה – "תלאתה-תלאתה" (כלומר: יש לעבור שלושה בכל פעם ולא יותר).
לקראת השעה 6 התורים כבר הצטמצמו אל מתחת סככה, ואח"כ רק למכלאות. בהמשך היו גם רגעים שבהם לא היו אנשים בכלל במכלאות והקרוסלות בסופן נותרו פתוחות. כאשר שוב נוצר לחץ בתור לעמדות, נסגרו הקרוסלות, אך כבר לא היו תורים גדולים כמו קודם לכן. כאשר הגיע, קצת אחרי 6, הנגד מהמת"ק בלוויית מאבטח, הוא נותר מחוסר עבודה כי לא היה צורך במעבר ההומניטרי. כולם עברו בתור הרגיל.
עזבנו ב-6:20 לערך. בדרכנו חזרה לרכב פגשנו באנשים הולכים לעבר המחסום וחלקם ברכו אותנו בבוקר טוב באנגלית, ערבית ועברית. בשובנו לחניה המפעיל ישב עדיין ברכבו ולידו רכב נוסף. הנהג ברכב האחר פנה אלינו ופתח בשיחה על המצב. אמר שכל מה שהאנשים הרגילים רוצים הוא להביא פרנסה למשפחה ולחיות בשקט. שאל מה ניתן לעשות כדי שהמנהיגים יבינו זאת. תוך כדי השיחה הוא הסיר את הכובע שחבש והזדהה בפנינו כאיימן, שבד"כ מוכר קפה בסמוך למחסום. כעת ברמדאן אין לו פרנסה. הוא עצמו לא צם, לדבריו כי אין מצב רוח. סיפר לנו שעבד בעבר בשוק מחנה יהודה ואח"כ באור יהודה בחברה שהיתה לה מסעדה וקייטרינג, והיו לו קשרים טובים עם מעסיקיו. הראה לנו תמונות של בנו וסיפר שהוא מצפה לילד נוסף. עוד סיפר (דבר שכבר שמענו) שיש דיבורים על כך שחטיפת 3 הנערים לא היתה. גם לאחר שמצאו את הגופות הטענה היא שהם נהרגו בתאונה ולא נרצחו, והציגו זאת כרצח כדי להכשיר את הפעולות נגד החמאס. סיפר שדודתו חיה בטירה ועובדת בבתי יהודים בבישול. החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו, בתקוה שכאשר נתראה בשבוע הבא לפחות תיפסק הלחימה.
גם הפעם נסענו דרך א-רם וחיזמה, ונכנסנו לירושלים דרך פסגת זאב. הדרך ריקה למדי, גם לאחר המחסום, בו בעלי חזות יהודית כמונו עוברים ללא בדיקה. התנועה היתה דלילה והגענו תוך זמן קצר חזרה למרכז העיר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-