קלנדיה
09:00 – מגיעות למחסום. מגרש החנייה מלא עד אפס מקום, ואנו נאלצות לחפש מקום חנייה מחוץ לאזור המחסום. כבר מרחוק נראים המונים נוהרים למעבר – הן ברגל והן ברכב. הרבה רכבי הסעות במגרש החנייה.
הסככה במעבר הומה אדם. כל המעברים פתוחים, ובהם מצטופפים בדוחק רב המוני אדם – זקנים גברים נשים וטף. התורים מגיעים עד לקצות הסככה.
שלא כרגיל בימי שישי, 
היום פתוח גם תור הומניטרי, בו מצטופפות בעיקר נשים, זקנים וחולים. השער מוגף.
זמן רב שלא ראינו במשמרות שלנו עומס שכזה.
סביב הביתן האטום ובין הגדרות יש כמות ניכרת של אנשי צבא.
בין הגדרות מסתובב לו בחופשיות זוג חתולים, חולפים בין רגלי החיילים, ומתפרקדים בשמש.
09:15 מתגלעת מריבה באחד התורים, אדם מנסה להדחף לראש התור.
09:25 למרות שכל המעברים פתוחים, ההמונים ממשיכים להגיע, וכמעט אין תזוזה קדימה. משך העמידה בתור החיצוני, כשעה.
09:30 מתקשרת למת"ק קלנדיה. הבחור שעונה אומר שהם מודעים לעומס ולכן פתחו את כל המעברים וגם תור הומניטארי.
גבר בגיל העמידה ניגש אלינו ואומר בכעס "תעשו משהו! מה אתם עושים?".
כאשר הקרוסלות נפתחות למעבר, עולות צעקות,קול מריבות ואנשים נדחפים נלחצים אל הסורגים.
הלחץ אינו משתחרר.
09:35 מטלפנת לחנה ברג השואלת על כמות האנשים במחסום. התשובה מאות. חנה מודיעה שתעשה ככל שניתן, ועושה!
09:40 השער בתור ההומניטרי נפתח,
והמראה חוזר על עצמו נדחקים, נדחפים, נמחצים. ברי המזל עוברים פנימה והשער מיד נטרק בפני האחרים.
דלתות השירותים פתוחות. בבדיקה מקרוב הלכלוך והצחנה של ההפרשות בלתי נסבלים. הזוהמה בחלק מן התאים מפחידה. צואה ושאר הפרשות מוטלים על המתקן. סכנה ממשית לבריאות. יחד עם זאת ובלית ברירה, הפלשתינים עושים בהם שימוש. איך הסתדרו כל השנים בלי השירותים? מדוע אין מי שינקה ביום עמוס כזה?! האם יש בכלל מים זורמים?
כאשר מוחזרים לאחור, מסורבים (כמו גבר ושני ילדיו) עליהם להדחף בכיוון ההפוך מאחר ואין דרך יציאה אחרת.
מגיע ובא קשיש הנשען על מקלו. ניכר בו שהוא חולה ואינו יכול לעמוד ולהדחף בתור, גם אם התור לכאורה "הומניטרי". הוא מקיש על הגדר במקלו כדי להסב אליו את תשומת לבם של החיילים.
החיילת אומרת שאינה יכולה להעביר אותו כי התור צפוף, ולא יתנו לו לעבור. ומוסיפה שאם הוא חולה שילך לבי"ח ברמאללה.
הוא נשאר לעמוד בתור.
10:00 המצב מעט מעט משתפר. מגיע איש משטרה (מוכר לנו. זה שאינו מדבר אתנו) והוא "עושה סדר" ומזרז את המעבר בתחילה בתור ההומניטרי אך הוא גם חולש על התורים הפנימיים האחרים.
כאשר נפתחת הקרוסלה בתור הרגיל המון נשים רץ מן התור ההומניטארי הסגור ומנסה להדחף לתור בו נפתחת הקרוסלה – צעקות ולחץ לא אנושיים. נוצר ספיח לתור העיקרי.
זוג חיילות נאות עם נעלי גיבורים ונשק על הכתף מסתובבות לאיטן ומפטפטות בניחותא מול ההמון הדחוס, הקולני והכועס.
10:20 ילדה נמחצת בשרוול כאשר כולם נוהים קדימה אל הקרוסלה המסתובבת. כשאני קוראת להיזהר על הילדה, צועק לי פלשתיני: THE PROBLEM IS NOT HERE, THE PROBLEM IS THERE
והוא מצביע על הביתן של החיילים.
10:25 העומס פוחת והולך.
מגיע גבר צולע בשתי רגליו הוא מדדה, מנסה לרוץ, להגיע מהר לתור ההומניטארי לפני שהשער ינעל.
10:30 התורים התקצרו עד מאד. התור ההומניטארי "חוסל" ונסגר.
השוטר עשה עבודתו נאמנה חבל רק שלא עשה כן הרבה לפני כן.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-