קלנדיה
הלב שלה כבר שרוף
לכנות את פשעי השנאה של המתנחלים כלפי הפלסטינים תג-מחיר זה לחטוא לאמת.
אין מילה אחרת לתאר את תוצאות פשעם של מתנחלי בית-אל כלפי תושבי השכונה הפלסטינית שעל גבולה הם, הפולשים, הקימו את יישובם המבוצר מלבד טרור.
טרור פיזי, נפשי וגזעני.
(ויקיפדיה: טרור – סוג של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות).
זו לא רק הכתובת שעל הקיר
או הרכבים שנשרפו באישון לילה, זו האימה וחוסר האונים של בני האדם שהם ורכושם הפכו הפקר לפעולות הנפשעות שלאנשי הזדון ואין להם מגן.
"הלב שלי כבר שרוף" אמרה עיישה וסיפרה על התנכלויות חוזרות ונשנות מצד המתנחלים, ואמרה שאין לה עוד מקום ללכת אליו: "לא לאמריקה, לא לרוסיה ולא לסין", כי היא שנולדה באל-עבאסייה (שעל חורבותיה הוקמה העיר יהוד) ומשם גורשה בנכבה, גדלה כאן, בדורא אל-קרע כפליטה,פה ילדה וגידלה את עשרת ילדיה, ועכשיו, לעת זקנתה שוב חרב עליה עולמה, שוב מנסים לגרש אותה ואת משפחתה.
אבל היא עיישה לא הולכת לשום מקום ושום מקום גם לא מחכה לה לקשישה הזו שהלב שלה כבר שרוף.
וג'מאל, איש שדיבורו רך סיפר על סיוטי הלילה של ילדיו מאז התעוררו מהבערה הגדולה ההיא והוא לא יודע כיצד להרגיע את פחדם ואיך לרפא את סיוטי הלילה שלהם.
כל שהוא עושה זה להוסיף מיגון על המיגון שכבר קיים לביתו ורכושו לקראת הפרעות שעוד יבואו.
אבל לא עיישה ולא ג'מאל מאמינים שזו ההתנכלות האחרונה והם יודעים שהפורעים לא יתנו את הדין בפעם הזאת כפי שלא נתנו את הדין בפעמים הקודמות וודאי לא יתנו את הדין גם בפעמים הבאות.
והם, עיישה וג'מאל וכמותם כל בני עמם יודעים שרכושם כדמם הפקר ומותר וזול בעיניה צבא והמשטרה והחוק המפלים בין אדם לאדם ובין דם לדם.

בערב הקר בדרך חזרה, הועבר במחסום קלנדיה איש גווע מאלונקה לאלונקה, מאמבולנס שהגיע מעירו ג'נין לאמבולנס שהגיע מירושלים.
כי אלו נהלי הכיבוש. ועל נהלים, גם אם הם נוגדים את צו האנושיות חייבים לשמור.
רק נעליו שנצבו מיותמות רגליים בפתח האמבולנס יכלו לספר מי האיש, מה הייתה הדרך שבחר בה והיא בחרה בו ולהיכן לא הגיע
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-