קלנדיה
בשעה 09:00 היה המקום מלא והתור השתרך עד לספסלים. קבוצה גדולה של אנשים, בעיקר נשים וילדים, עמדה גם ליד השער ההומניטרי. קצין בדרגת סגן שהיה במקום הסביר כי זו קבוצה של משתתפים בטיול מאורגן אשר קיבלו אישור מיוחד לעבור דרך השער ההומניטרי. הוא הוסיף כי זקנים וחולים אמורים לעבור במחסום הרגיל היות שביום שישי לא פותחים את השער ההומניטרי.
למקום הגיעו גם שני קצינים, האחד בדרגת סרן והאחר בדרגת רס"ן, איש יחידת האבטחה האזרחית של צה"ל ושני קציני משטרה. כולם היו מצוידים בשכפצי"ם ובטלפונים ניידים, אבל נראה היה שלא עשו דבר והבלבול ואי הסדר היו גדולים. שאלנו את הרס"ן למה לא נותנים לזקנים ולחולים לעבור במחסום ההומניטרי והוא אמר שאם נראה מישהו שצריך להגיע לבית חולים נפנה אותו אליו. לדעתו של הקצין הרחום, לא היה צורך לתת לחולים ולזקנים לעבור בשער ההומניטרי היות ש "הם הולכים לתפילה ולא לטיפול רפואי. סטטיסטית 50% מהם הם אנשים מבוגרים עם בעיות בריאות, בעיקר ברגלים, ואי אפשר לתת לכולם לעבור".
בשעה 09:30 נפתח השער ההומניטרי וקבוצת המטיילים עברה. אדם מבוגר ניגש אלינו והסביר שהוא חולה. הרס"ן הסכים שיעבור בשער ההומניטרי. התור בשער הרגיל עדיין היה עמוס. התקשרנו למט"ק שהבטיחו לעזור.
כמה דקות אחר כך נפתח השער ההומניטרי לכמה דקות. הרס"ן שאל בלגלוג אם יש לנו חולים נוספים להעבירם בשער. אחד הקצינים אמר: " זה לא כל כך נורא שהם מחכים. גם אני מחכה בפקקים". הרס"ן הוסיף: "גם אבא שלי מחכה בתור".
מאוחר יותר, כאשר כמה זקנים הצטופפו ליד המחסום ההומניטרי, שאלנו את קצין המשטרה שעמד במקום למה הוא אינו פותח את השער ומכניס אותם, והוא ענה שאינו חייב לנו הסברים. אישה עם תינוקת ניגשה אלינו ומלוויה הסבירו שיש לה אישור לבדיקה בבית חולים. הסגן שעמד במקום אמר שאם יפתח לה את השער ההומניטרי יצטרך לפתוח לכולם. האישה עברה לתור הרגיל. כמה דקות לאחר מכן בכל זאת נתנו לה לעבור בשער ההומניטרי.
בסביבות 10:30 החל התור הרגיל להתקצר וכמה דקות לאחר מכן נפתח שוב השער ההומניטרי.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-