קלנדיה
הגענו למחסום ב-5:15 לערך, אחרי שחנינו בצד הישראלי. 5 עמדות הבידוק פתוחות ובשלב זה אין תורים. כל מי שמגיע עובר מיד את הקרוסלה שבקצה המכלאות. אך זה לא נמשך זמן רב. ב-5:25 כבר היו שני תורים ובהמשך שלושה. החיילת שבאקווריום פתחה רק את אחת הקרוסלות ושתי האחרות נותרו סגורות. קם קול זעקה מן הממתינים – אך לשווא. צלצלנו פעמיים למוקד כדי לבקש שינחו את החייל/ת שבפנים לפתוח את כל שלוש הקרוסלות. בשיחה השנייה נטען בפנינו שזה נתון לשיקול דעת מפקד המחסום, אז ביקשנו שיגידו למפקד שיפעיל את שיקול דעתו ויורה על פתיחת כל הקרוסלות.
זה לא עזר מיד, אך אחרי כמה דקות החלו לפתוח 2 מ-3 הקרוסלות. בינתיים הממתינים בתור שלא נפתח חזרו לאחור ונהיה בלגן. אחרי זמן קצר יצא חייל נוסף מהאקווריום, מסתבר שהיו שם שנים היום. הוא טען שהם לא מפעילים את הקרוסלה השלישית כי מה יהיה אם מישהו יוחזר, איך הוא יעבור חזרה? השבנו שתמיד מסתדרים. ואם זו אשה, הקשה החייל. הצענו שיאפשר חזרה דרך השער ההומניטרי.
בשלב מסויים הגיעו גבר ובחורה צעירה שפניהם לבית חולים. הסברנו להם שרק בשש יפתחו את המעבר ההומניטרי והם יכולים להשתלב בכניסה למכלאות. הם הססו, אך אז הגיעה אשה מאלה שעוברות במקום באופן קבוע והיא קראה להם וסייעה להם להשתלב ביחד איתה בתור.
ב-5:50 לערך קרסו התורים ונוצרה ערימת אדם. לרגע פתחו את הקרוסלה השלישית, אך מייד סגרו אותה. רק מאוחר יותר כאשר פתחו בכל פעם את 3 הקרוסלות שבו התורים והסתדרו. בינתיים הגיעה השעה 6 וכבר המתינו אנשים ליד השער ההומניטרי. הגיעו 2 שוטרים, בהם מ' שניגש והחל לפתוח את השער. בהנחיית השוטרים כבר פתחו באופן קבוע את כל 3 הקרוסלות בכל פעם. השוטר מ' מודיע בקול שאנשים מבוגרים שעוברים ללא היתר יוכלו לעבור רק בשעה 8. זוג מבוגר שלא הורשה לעבור ניגש לשבת על הספסלים ולהמתין. דיברנו עם האשה שאמרה שהם הולכים לבית חולים לעינים, לניתוח. לדבריה הם מוזמנים ל-8 וחוששים לאחר.
ב-6:10 הגיע קצין מהמת"ק. בהמשך השוטר והקצין פתחו את השער ההומניטרי לסירוגין. השוטר מ' ניגש להסתכל על התורים הרגילים ומודיע בקול שמי שיידחף האישור יילקח ממנו. דורש מכמה צעירים שנדחפו ללכת לאחור. האנשים מכירים אותו ומעדיפים לסגת אחורה, ביודעם שהוא יממש את האיום. התורים הרגילים היו כעת מסודרים אך ארוכים מאוד וגלשו עמוק לתוך החניה. ב-6:35 נסגרה פתאום עמדה 4, והממתינים לפניה נאלצו לעבור לעמדות אחרות. אחרי כמה דקות שוב נפתחה העמדה, ואף הודיעו על כך ברמקול. התורים הארוכים נמשכו עד 7 לערך.
ב-7:10 פתחו את הקרוסלות לזמן ארוך יחסית והתורים התקצרו. כעת היו ממתינים רק בתוך המכלאות. האנשים שישבו על הספסלים וחיכו לשעה 8 ראו שאין תורים ולכן קמו וניגשו להצטרף לתורים. אך אז הודיע השוטר שלא יעבירו אותם לפני 8 והם נאלצו לחזור ולהמתין.
הצטרפנו לתורים ועברנו תוך כרבע שעה. אחרינו בתור לעמדת הבידוק עמד איש הנשען על קב ממתכת. כשהוא עבר הקב כמובן צפצף במגנומטר, והוא היה צריך להראות לחיילת שזו הסיבה. אך אז היא סרבה להעביר אותו ללא אישור. אבל אני בן 55, אומר האיש, לא צריך אישור. לא, מתעקשת החיילת, רק בחודש הבא תהיה בן 55. לא עזרו לו ההסברים שהוא עובר כאן כל יום והולך לבית חולים. הכלל אומר 55, והחיילת לא ויתרה לו על החודש החסר. הוא נדרש לחזור כלעומת שבא.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-