קלנדיה
בוקר סביר במחסום קלנדיה
הגענו למחסום ב-5:15 לערך, אחרי שחנינו בצד הישראלי. 5 עמדות הבידוק כבר פתוחות והתור אינו ארוך. מוכרי הבייגלה והעוגות במקומם הרגיל. בתחילה התור רק במכלאה הקרובה אל האקווריום בו יושב החייל שמפעיל את הקרוסלה בקצה המכלאה. בשלב מסויים אנשים החלו להיכנס גם למכלאה האמצעית. החיל פתח רק את ההקרוסלה במכלאה הקרובה אליו, והחלו צעקות. הצלחנו ללכוד את תשומת ליבו של החייל ולבקש שיפתח גם את הקרוסלה האמצעית. לשם שינוי הוא פתח את אחד החלונות, דיבר איתנו והיה קשוב. בפעם הבאה פתח כבר את שתי הקרוסלות. בהמשך הבוקר חזר אותו תהליך גם בנוגע לקרוסלה השלישית.
בעמדה 5 שומעים ברמקול את החיילת אומרת כל הזמן "מסאק חמסה רק תסריח" (בעמדה 5 צריך להראות רק את האישור). אחרי כמה פעמים שכרזה כך ברמקול החלו האנשים בתור לחזור אחריה. זה הוציא אותה משלוותה והיא צועקת ברמקול "סתמו!". בעמדה 4 אנו שומעות מדי פעם שנותנים הוראות ברמקול. קשה להבין מה נאמר, אך הטון רגוע ומסביר, ולא נוזף.
5:30 – התורים מתארכים. בכל פעם שהקרוסלות נפתחות התורים מצטמצמים למכלאות בלבד, אך מהר מאוד שבים ומתארכים כי מגיעים עוד ועוד אנשים. נשים משתלבות בכניסה למכלאות. הלכנו לשבת על הספסלים. מגיע אחד ממכרינו, ניגש לומר שלום. מספר שאתמול היה גרוע מאוד. בלגן גדול ודחיפות. לכן היום בא מוקדם, כי אף פעם אין לדעת כמה זמן יקח המעבר. אנו נפרדים בברכת חג שמח (החגים הקרובים שלנו ועיד אלאדחא אצלם).
לקראת 6 התורים כבר גולשים אל מחוץ לסככה ולכיוון החניה. ב-6 החייל באקווריום מוחלף בחיילת. לא נראה שום שוטר ולא מגיע חייל מהמת"ק לפתוח את השער ההומניטרי, למרות שכבר ממתינים שם אנשים. ב-6:10 הגיע האב עם שלושת ילדיו. כשהוא רואה שלא נפתח המעבר ההומניטרי הוא משאיר את הבנות ליד השער והולך להמתין עם הבן בתור הרגיל – נראה מי יתקדם מהר יותר. התור הרגיל הלך מהר יותר. האב קרא לבנות להצטרף אל הבן וכשהם היו כבר בתוך המכלאה הוא עזב. כנראה שהשנה הילדים כבר חוצים לבד את המחסום בדרכם לבית הספר. האב מלווה אותם ועוזב.
ב-6:15 לערך הגיע מאבטח. חשבנו שאולי זה סימן שהשער ההומניטרי עומד להיפתח סוף סוף. המאבטח נראה מדבר בקשר ובטלפון ושולח הודעות טקסט, אולי ניסה לברר מה קורה עם אנשי המת"ק. בינתיים עמד מחוץ לאקווריום והורה לחיילת מתי לפתוח ולסגור את הקרוסלות. ב-6:20 הגיע שוטר. גם הוא דיבר בקשר ואז אמר לאנשים ש"אין מת"ק היום" ולא יפתחו את השער ההומניטרי. כל הממתינים הלכו לתור הרגיל וניסו להשתלב בקצה המכלאות, מה שעורר את כעסם של הממתינים שם. המאבטח הזה נעים הליכות בדרך כלל, גם כלפינו וגם כלפי הפלסטינים. לא פעם ראינו שהשוטרים הפעילו את המעבר דרך השער ההומניטרי והוא (או מאבטחים אחרים) סייעו להם. שאלנו אותו מדוע אינם פותחים את השער היום. הוא הסביר שזה לא התפקיד שלהם אלא של חיילי המת"ק. נכון שלפעמים השוטרים פותחים, אך זה בגדר טובה, וזה לא תפקידם. נראה שיש כאן איזה מאבק כוחות פנימי ובינתיים סובלים הפלסטינים…
לקראת 6:30 הגיע שוטר נוסף. ישבו להם המאבטח ו-2 השוטרים על הספסל שמחוץ לאקווריום, והמעבר ההומניטרי נותר סגור. למרבה המזל התורים היום במצב סביר. באחת העמדות חיילת צועקת על מישהו ברמקול "לך הביתה! לך, לך, קישטא!" שוטרת נוספת מגיעה ובעקבותיה 2 חתולים. אלו הם החופשיים היחידים כאן, עוברים לאן שהם רוצים בין השערים והגדרות.
התורים הרגילים שוב מצטמצמים למכלאות בלבד, אחרי כל פתיחת קרוסלות. ב-6:40 הצטרפנו גם אנחנו לתור. אחרי הקרוסלות ולפני עמדות הבידוק ממתינים בצד כמה אנשים מבוגרים. שאלנו למה הם מחכים שם. מסתבר שהם עוברים ללא היתר בשל גילם, אך יורשו לעבור רק אחרי 8. נפרדנו מהם וניגשנו לאחת העמדות. המעבר היה מהיר ותוך פחות מ-10 דקות היינו בחוץ. נשוב אחרי החגים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-