קלנדיה, יום ב, 8.11.04, אחה”צטובה ש., חוה ב., לאורה ש., הילה ס. (צלמת)., שרה א. (מדווחת).א-רם: מחסום ריק. גם בדרך חזרה.קלנדיה: מחסום דרום: מעט דוכנים, אבל עושה רושם רגוע, יחסית לשבועות האחרונים. מחסום צפון: בחור צעיר מעוכב, פניו חבולות. הוא טוען שעבר דרך הקרוסלה (המשמשת להולכים צפונה) ונתפס על ידי חייל שדחף אותו ונתן לו מכת אגרוף בפנים. לשאלתנו עונה א’, מפקד המחסום, שהוא אכן עבר במקום אסור, והעניין תמוה בעיניו, כיוון שהוא נושא תעודה כחולה. הוא, אם כן, בחזקת חשוד והשב”כ בודק. שאדי, שנמצא במקום, גובה עדות מהצעיר, כן עושה נציג בצלם שעובר במחסום.שאדי מעיר לא’ הקצין: “אני מתפלא על מה שקרה כאן!”. כעבור כשעתיים מגיע האבא של הבחור והוא נשמע כעוס מאוד. הוא אומר שהוא עו”ד ושידאג להגיש תלונה נגד החייל התוקף. הבחור מקבל חזרה את תעודתו ועוזב עם אביו. המוני בני אדם מבקשים לעבור במחסום. הבדיקות מאוד קפדניות, גם במסלול הנשים. תעודות, תיקים, שקיות נבדקים בקפידה. צפיפות נוראה. המתנה ארוכה מאוד. הרבה מאוד ילדים. בכי של תינוקות והתפרצויות זעם רבות. אנשים – דקיקים במיוחד – מנסים במאמצים רבים, להשחיל עצמם דרך הקרוסלה, שמסתובבת לכוון צפון בלבד. הם נדחפים לאחור בגסות ותקיפות על ידי החייל. אישה צעירה עם תינוק מבקשת עזרה, היא חוששת להיכנס אל תוך ההמון עם תינוקה החולה. אנחנו מבקשות מא’ לאפשר לה לעבור במסלול המכוניות, הוא נעתר ואף ניגש לשם על מנת להעביר אותה, אלא שעד שהיא מגיעה לשם, מצטברת קבוצה לא קטנה של אנשים המבקשים אף הם לעבור משם. הוא נסוג מהחלטתו ושולח את כולם – כולל אותה – בחזרה למסלול הרגיל. הילה, שצילמה, התבקשה מספר פעמים על ידי החיילים והמתנדב להפסיק לצלם. גם שאדי סבר שאסור לה לצלם. אמרנו שמותר לה. הוא התקשר לברר והופתע לגלות שאכן כן. קבוצה גדולה של קצינים (ביניהם רב סרן) עושים ביקור של כשעתיים במחסום. שאדי אומר שהוא מצא לנכון להזמין אותם, על מנת שיתנו דעתם לשיפור התנאים ולהקלה על האוכלוסייה. לטענתו, הוא עשה כן בעקבות השיחה השבוע עם מחסום ווטש והדוח הקשה שנשלח אליו. הם “הופתעו” למראה העומס והבדיקות הקפדניות. שמענו אחד מהם אומר ש”לא מתקבל על הדעת לעשות בדיקה מקסימלית לאלפי האנשים שעוברים במשך היום במחסום”. אחד הקצינים ביקש מהחיילים ומהמתנדב להפסיק לבדוק תיקים של נשים ולהסתפק בבדיקת התעודות. החיילים מילאו אחר ההוראה, שלא כמו המתנדב, שהתעקש להמשיך לבדוק את תיקי הנשים באדיקות. תוך זמן קצר יחסית, ההנחיה החדשה הוכיחה עצמה ומסלול הנשים התרוקן כליל. התחיל להחשיך, וקבוצה של מעוכבים עדיין הייתה שם. אנחנו ניסינו לזרז את שחרורם והזכרנו לחיילים, שהם בצום. החייל מפטיר: “כן, ממש מסכנים”. הפלסטינים קולטים את הלעג, נעלבים וזועמים. אחרי זמן מה הם משתחררים. מראה מרנין לשם שינוי: בשעת שבירת הצום מגיע למקום פלסטיני מבוגר עם קבוצה של ילדים. בידיהם ארגזים עמוסים בקבוקי מים קטנים המוגשים לצמים, העוברים במקום. יוזמה פרטית של האיש, הממומנת על ידו…