קלנדיה, 9.1.05, יום הבחירות בוקר מחסומאיות: עלית ר. וחנה א. (מדווחת) אורחות ממועצת הכנסיות העולמית: ג’ואננה, קמילה, הננה). 07:00 תור דליל של הולכי רגל. יש יותר מ”צ מאשר פלסטינים. המפקד, איש מילואים, דובר ערבית, איש נעים ורך. התור דליל במשך שעה שלמה, אחרי 08:00 הקהל מתחיל לזרום. לאור העובדה שהיום יום שבתון, אפשר להבין. מה הטעם לקום מוקדם כשיש את כל היום להצביע (או לא). גברים צעירים המחפשים עבודה עוברים בשעה המוקדמת. הבידוק הוא קצר: מבט חטוף על התעודה (מכל צבע שהוא) והאדם עובר. בשתי הזדמנויות יש קבוצה קטנה של מעוכבים, כנראה אנשים שנתפסו בטורה בורה, אך גם הם לא מעוכבים לאורך זמן ורובם עוברים. איש אחד ללא שום תעודה נשלח בחזרה ואחריו עוד כמה אחדים. תור הרכבים עובר מהר. ההמתנה פחות מעשר דקות. שאדי ניגש אלינו, מספר שבגלל העניין מצד המדיה העולמית והמשקיפים הרבים, הצבא רוצה להופיע כעוזר לעניין הבחירות. אין להם עניין בעימותים. נפתחו חמישה מעברים להולכי רגל וארבעה מסלולים למכוניות, שניים לכל כיוון. יש התעניינות: צוותי טלוויזיה רבים מכל הארצות. יש משרד מרכזי לבחירות עם חומר סטטיסטי רב הנוגע לבחירות ועם מפות. המשרד הפלסטיני נמצא בביתונייה. אנחנו רק רואים את החומר המופץ מידידה שהייתה שם. יש תחושה שהפלסטינים מרגישים שעיני העולם מופנות אליהם היום ומצפים לראות “משהו” שיקרה.