קלנדיה
הסוד של “סעה תמניה”
כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כאשר הגענו בשעה 5:30 והתורים היו יחסית קצרים (לא הגיעו מעבר לשפת המדרכה בכניסה לסככה). מאוחר יותר, ב-שעה 6:10, כאשר התורים הגיעו לשורה השניה של מה שפעם היו המכוניות בחניון (החניון סגור מאז תחילת הרמדאן ונראה שלא ייפתח שוב בגין השיפוצים או סלילת כביש חדש שטרם התחילו), התחלנו לעקוב אחרי אדם שעמד עמד בסוף אחד מהם. לקח לו 25 דקות להגיע לקרוסלה בכניסה לתחנת הבידוק. החל מהשעה 7:00 התורים כבר לא חרגו מהסככה.
נגדת המת”ק הגיעה בשעה 6:25, אחרי כמה דקות פתחה את השער ההומניטרי, ופתחה אותו שוב בכל פעם שקומץ אנשים התאסף לידו. יותר מאוחר הגיע גם קצין מת”ק. הם עבדו ביחד עד השעה 7:30 לערך.
הצטרפנו לאחד התורים בשעה 7:15 וסיימנו את הבידוק תוך 25 דקות.
בשבועות האחרונים נוכחנו לדעת שבעיה כאובה הולכת וגוברת היא מה שנקרא “הסוד של השעה שמונה.” לפני מספר חודשים המינהל האזרחי שינה כלל אחד לגבי הכניסה מהגדה לישראל ומרשה לנשים מגיל 50 ומעלה וגברים מגיל 55 ומעלה להיכנס בלי היתר. עם זאת, במחסומים שונים מגבילים את השעה שהחל ממנו מותר לאנשים האלה להיכנס. במחסום קלנדיה נקבע שלא מותר לאנשים בטווח הגילים הזה להיכנס לירושלים לפני השעה 8:00 בבוקר. זה כדי לתת זכות קדימה לאנשים שצריכים להגיע לעבודה או שיש להם היתר להגיע לבית חולים או לקונסוליה או לכל מקום שצריך להגיע מוקדם בבוקר.
אין כוונה להתווכח עם הכלל הזה. הבעיה היא שכאשר אנשים בטווח הגילים הזה מגיעים למת”ק כלשהו לבקש היתר כניסה, אומרים להם שאין צורך בו בגין גילם, אבל שוכחים לספר להם שלא מותר להם לעבור את מחסום קלנדיה לפני השעה 8:00. והתוצאה היא מספר אנשים מבוגרים עד זקנים מופלגים שמגיעים בשעה 5:00, 5:30, 6:00 בבוקר והלאה ומצווים לחכות עד השעה 8:00 כדי לגשת לתחנות הבידוק. ובלית ברירה הם יושבים שעות על הספסלים – המעטים שנשארים היום – בתוך הטינופת והסרחון של הסככה. ואלה שמגיעים לפני שהשער ההומניטרי מתחיל לפעול ועומדים בתורים דרך המכלאות נשלחים בחזרה לסככה כאשר הם מגיעים לתחנת הבידוק.
סיפור אחד מתוך כמה מן הבוקר: קצת אחרי שהגענו, זוג פלסטינים שגרים הארה”ב (ואזרחותם האמריקאית לא מוכרת ע”י המנהנל האזרחי כי הם תושבי הגדה במקור) הגיעו למחסום יחד עם כלתם החדשה. היא תושבת הגדה, שיש לה תור בקונסוליה האמריקאית בשעה 7:45 והיתר להיכנס לירושלים בעוד מועד. אבל לזוג המבוגר לא היו היתרים, כי נאמר להם במת”ק שאין צורך, ונדהמו לשמוע מאתנו על הכלל של השעה 8:00. הכלה, אמנם בת 22, לא דוברת עברית, ופוחדת לנסוע לבדה בירושלים. ולכן הם כולם פחדו שכל סיכוי לקבל וויזה לארה”ב יירד לטמיון אם היא תאחר לפגישה. ניסינו להרגיע אותם שבקונסוליה הם מבינים את הבעיות במחסומים, וגם נתנו להם פתק עם מספר הנייד שלנו במידה שהם יתקלו בבעיה שם ורוצים שנמסור עדות לעובדי הקונסוליה על המצב. (יש להוסיף שאנו עושות את זה כל פעם כשפונים אלינו במחסום לעזור בעניין הקונסוליה ועד כה לא קבלנו צילצול מהצוות שם או מהאנשים שאחרו לפגישה). כאשר הגיעה נגדת המת”ק, החותן בקש את עזרתה לפתור את בעייתם וקבל את התשובה שאין מנוס אלא לחכות עד השעה 8:00.
בקיצור: למזלם, קצת אחרי השעה 7:00 הגיעו אב ובת, גם הם בדרך לקונסוליה, גם לה יש היתר ולו אין בגין גילו, גם להם לא היה ידוע על כלל השעה שמונה – ובסוף נעשה “שידוך” בין שתי המשפחות כך שהצעירות עברו את המחסום יחד ונסעו ביחד במונית והמבוגרים הצטרפו אליהם מאוחר יותר.
כל זה בא להמחיש, ולא בפעם הראשונה, את חוסר ההתחשבות המחפיר כלפי הקהל הפלסטיני – ודווקא החלק ההכי חלש בו – שאין לו ברירה אלא לעבור במחסום. כאשר אנשים מבוגרים באים למת”קים לבקשת היתר, תגידו להם שאין צורך בו אבל בלי היתר לא מותר להם לעבור במחסום קלנדיה לפני השעה 8:00. תתלו שלטים גדולים במת”ק. תלו שלטים גדולים ליד הכניסה למחסום. פרסמו מודעות בעיתונים. העבירו את המידע בכל אופן אפשרי. לפעמים יש רושם שככל שהמצב בסככה מתדדר, גובר מספר האנשים הכעוסים והנרגנים שיושבים ומחכים שעות כי לא קבלו את המידע הזה. וזה לגמרי מיותר.
בתמונה – הספסלים הנעלמים בסככה
פעם היו שלוש שורות של ספסלים
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-11-2026קלנדיה. אמבולנסים מחכים מול מחסום סגור
-