קלנדיה
הרבה זמן חיפשתי אותו. הרבה פעמים בשבועות האחרונים שאלתי שוטרים ומאבטחים אודותיו.
תמיד שאלו למה אני מחפשת אותו ותמיד עניתי “כדי לומר לו מילים טובות של תודה”.
אמרו לי: “תגידי מה, נמסור לו”, ואני: “לא, זה פרטי, רק בשבילו”.
עברו כמה חדשים שבכל פעם ששאלתי הוא בדיוק לא היה, בדיוק גמר משמרת, בדיוק יצא הביתה.
הבנתי שאנחנו פשוט מגיעים למחסום קלנדיה בזמנים לא תואמים.
הכל התחיל לפני ששה או שבעה חדשים כשנחשף ממצלמות האבטחה שבמחסום הרכבים אירוע שתיעד איך הוא הציל ממות ילדה שהלכה לתוך מחסום הרכבים.
מחסום הרכבים הוא מקום שלא פלסטינית אחת ולא פלסטיני אחד נורו כשנכנסו לשטחו.
אבל מה שקרה אותו היום היה שונה.
כשהילדה התקדמה נשמעה במערכת הכריזה קריאה בערבית: “שבי”. הילדה קפאה על עמדה וישבה. הקול המשיך וקרא לכוחות החמושים: “אל תירו, היא קטנה”, צייתו ולא ירו.
כשלא נשקפה עוד סכנה, לא לילדה מהרובים ולא לחמושים מהילדה, ניגש מי מהם אל הילדה, אחז בזרועותיה, הרים אותה מהקרקע ולקח אותה לאי-שם.
ידעתי שזה שצעק הציל את חייה.
החלטתי להיוודע מי הוא כדי לשבח ולהלל אותו ולהודות לו.
אחרי זמן לא רב נודע לי שמו ופרטיו והתחלתי בחיפוש.
הפעם הזאת כששאלתי לא ענו לי ב”איננו” או “בדיוק הלך”, זה שנשאל אמר שהם חברים ושאם אני רוצה יקשר ביננו טלפונית. רציתי. המציע התקשר והעביר לי את הטלפון.
אמרתי לו את מה שתכננתי להגיד, הוא שמח, ואמר: “תראי, זה לא שיורים ככה סתם, יש שיקול דעת”, אמרתי שעל החצי הראשון של המשפט אדלג, אבל מה שיש לי להגיד לו זה ששיקול הדעת שלו מעולה ושאני מקווה שיישאר כזה לתמיד.
דיברנו עוד כמה דקות ונפרדנו ברוח טובה.
בגלל שאני דורשת טובתו אני נמנעת מלכתוב את שמו.
*
רק כמה דקות לפני השעה ארבע התאפשר לקבוצת החוזרים לעזה להגיח אל מחוץ למחסום.
ביום זה לא היו תינוקות ולא ילדים, היו “רק” גברים ונשים בוגרים שהתנהלו באטיות כואבים ומיוסרים כשרובים שבידי נציגי מת”ק לוו אותם בכל צעד ותנועה עד שהועלו הם ומטענם על ההרכב שיצא לדרך ונעלם מהעין.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-