קלנדיה
הגענו לקלנדיה בסביבות 6. החלטנו להתחיל לבוא בשעות מאוחרות יותר, כי כעת גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר. ההבדל במצב התנועה לעומת 5:15, השעה שהיינו מגיעות בה עד כה, ניכר. ויתרנו על הנסיון למצוא חניה בחניה הפתוחה, ונכנסנו ישר לחניון החדש בתשלום (20 ₪). מפעיל אותו פלסטיני מזרח ירושלמי מבוגר, שמספר לנו שהוא גימלאי של העיריה. עבד הרבה שנים “עם ניר ברקת” לדבריו. ראש העיר החדש, משה ליאון, ביקש ממנו לחזור, אבל הוא סרב. מספיק לי, הוא אומר, אני כבר מבוגר.
באזור הככר שלפני המחסום טרם סיימו את עבודות הבינוי באיי התנועה, וצריך ללכת בזהירות ולחצות את הכבישים בתשומת לב. אנשים רבים בחוץ וזרם בלתי פוסק של יוצאים מהמחסום. מברכים בבוקר טוב וממהרים לעבודה.
עברנו לצד הפלסטיני. הראנו לאורחת שלנו את המחסום הישן הנטוש, היא היתה כאן בעבר וזוכרת מה היה. משם ניגשנו למחסום החדש הצמוד. ידידנו מוכר הבייגלה עומד עם עגלתו מחוץ לסככה על המדרכה. בינתיים נותנים לו לעמוד כאן. דוכן הפלאפל שנעדר מכאן לאחרונה החליט היום להגיע ומקווה שלא יגרשו אותו (זה לא קרה עד שהגיעה שעתו להתקפל וללכת, בסביבות שבע).
מוכר הבייגלה מספר שהוא מרוויח כ-80 שקל ביום. ביתו ו-3 ילדיה הקטנים גרים אצלו. בעלה מעשן סמים וכל מה שהוא מרוויח מתבזבז על זה, כך שהוא צריך לתמוך בביתו וילדיה. כל יום הילדים רוצים 20 ₪, הוא אומר, ומה נשאר לי לאוכל ושאר ההוצאות? בגלל שלא נותנים לו לעמוד בסככה, כשיורד גשם הוא לא בא. נראה מה יהיה בימים החמים של הקיץ. בינתיים היום מזג אויר סביר ואין בעיה לעמוד בחוץ על המדרכה (כל עוד מניחים לו לעשות זאת).
אחרי שקנינו קפה ותה בקיוסק שבסמוך וצפינו מעט במתרחש, פתאום החלו להיווצר תורים בשלושת הכניסות למחסום. כנראה שאירעה איזו תקלה בבידוק הממוחשב שגרמה לעיכובים. למרבה המזל נראה היה שהתקלה תוקנה תוך זמן קצר והתורים נעלמו.
הלכנו עם האורחת שלנו לכיוון מחנה הפליטים קלנדיה כדי להראות לה את החומה עם ציורי הקיר וכתובות הגרפיטי. הראנו לה מאיפה היא צריכה לקחת אח”כ מיניבוס או מונית לרמאללה, לשם היא נוסעת לצורך המחקר שהיא עורכת כאן.
אחרי שחזרנו למחסום וראינו שהכל זורם בלי בעיות, המתנו עוד מעט ובסביבות 7 ניגשנו לעבור חזרה. האורחת שלנו באה איתנו כדי לראות איך זה מתבצע במחסום החדש ולדעת למה לצפות כשתשוב. הכל הלך למישרין עד לשלב בדיקת התיקים. לאורחת היה תיק גדול ובפנים היה מחשב נישא. משום מה החיילים שבאקווריום לא ידעו איך להתמודד עם ה”בעיה” והיו זקוקים להתייעצות טלפונית. בינתיים עמדנו וחיכינו ויחד איתנו חיכו עוד כמה פלסטינים ופלסטיניות שנתקעו איתנו בין הקרוסלות… אחד מהם הספיק לחזור אחורה ולעבור לבידוק בצד השני של האקווריום, שם יש עוד מגנומטר ומכונת שיקוף. האחרים נאלצו להמתין איתנו והתנצלנו בפניהם על העיכוב. החיילים לא הסכימו לאפשר רק להם לעבור. בסיום ההתייעצות האורחת הונחתה להוציא את המחשב מהתיק ולפתוח אותו אל מול החיילים. את התיק העברנו שוב במכונת השיקוף ללא המחשב, ובא לציון גואל. עברנו את הקרוסלה הבאה והגענו לאיזור בידוק התעודות. הפלסטינים עברו בעמדות הבידוק האלקטרוני, ללא מגע יד אדם, ואנו נבדקנו בעמדת בידוק בה ישבה חיילת ויצאנו תוך רגע.
ליווינו את האורחת למעבר חזרה לצד הפלסטיני בדרכה לרמאללה וחזרנו לרכב. בשבוע הבא ננסה להגיע קצת יותר מאוחר ונראה מה קורה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-