קלנדיה
פגשנו קבוצה של 18 גרמנים תאבי ידע שקיבלו מרוני הרצאה מלומדת ומרשימה על מצב הכיבוש בכלל ועל המציאות בקלנדיה בפרט .
גם אם המראה הזה של אנשים שמכורח חוקי הכיבוש נחשפים בחולשתם ועלבונם הוא עניין שבשגרה במקום הרע הזה – אסור לשתוק.
חובת הרואה להראות והיודע לידע, לתעד ולספר על ההשפלה שהיא לחם חוקם של בני האדם חסרי זכויות.
המתרגל והשותק שותף לעוול ולפשע ולא ינוקה.
במקום בו זכויות הפרט למרמס ואדם באשר הוא אינו אלא צל עובר או איום בטחוני, גם הקשיש הגווע מסרטן במח
שהועבר במחסום כמו היה חפץ ולא כמי שגופו מיוסר ורוחו שבורה, מוסיף נדבך לפשעים הנעשים בשמנו.
אירועי יום האדמה השלושים ושמונה בקלנדיה צוינו בעצימות נמוכה.
נראה שלהנהגות שני הצדדים היה אינטרס שלא ללבות את הלהבות. הן החיילים והן נערי האבנים נהגו במתינות יחסית:
החיילים שהתבצרו במגדל הפינתי המפויח נותרו כל העת סמויים מהעין ומולם על הגבעה התקבצו נערים אחדים שללא הצלחה יתרה ניסו לרגום את המעוז הבלתי פגיע.
החיילים לא יזמו ולא התגרו בצעירים, רק הגיבו בירי ספוראדי שרובו רימוני הלם ומיעוטו גז.
המציאות הייתה למגינת ליבו של צלם זר שנאלץ לעזוב את המקום בלי תמונה דרמטית.
"Thy are playing a silly game…" אמר ולא התרשם מההסבר שמה שבעיניו הוא "game" לרבים מצעירי קלנדיה הוא ההבדל שבין חיים ומות.
מנגד, מעל החומות והגדרות, מכוונה של העיירה א-רם שבתיה גובלים במחסום קלנדיה היתמרו ענני עשן שחור סמיך של בערת צמיגים. אלו, כמשוריינים הצבאיים ורכב הבואש האימתני שמיהרו לעבור למקום ההתרחשות דרך השער הצבאי שבחומה העידו שבא-רם יום האדמה צוין בדרך הראויה והיאה לו.
ועל שארע בסמוך לשער שכם ביום שישי העיד נהג אמבולנס שסיפר שרימון הלם פגע בפניו של אדם כבן חמישים שלא היה בין המפגינים אלא הלך לתומו ברחוב, האיש שאיבד את עינו מאחד מרסיסי הרימון הובהל לחדר הטראומה שבביה"ח הדסה עין-כרם כשהכרתו מעורפלת ואפו שבור.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-