חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה

צופות ומדווחות: תמר פליישמן.
01/12/2019
| אחה"צ

זה היה הבית של האבא של השאהיד, של השהיד עלי ח’ליפה, אמר לי בעל אחת החנויות שבקומה הראשונה שמעליה הרס הצבא לפני שבועות אחדים את הבית של האבא של השאהיד במחנה הפליטים.

הכרתי את עלי. צלמתי אותו והבאתי לו את התמונה שהיא האחרונה שצולםב-23 שנות חייו, והיא הונחה באוהל האבלים אחרי שנרצח בידי חיילים מחטיבת כפיר.

אחרי הרצח דו”צ הודיע שצהל בודק. שמונה שנים וצהל עוד בודק.

את שואלת למה הרסו את הבית של השאהיד עלי ח’ליפה? – את באה לפה כבר הרבה שנים ועוד שואלת למה? אמר מכר ותיק והוסיף: לנו כבר נשבר הזין.

בדרך ממחנה הפליטים ראיתי שוטר גורר צעיר פלסטיני מעומק מחסום הרכבים אל הגדר, מצמיד אותו למוטות המתכת, בועט ברגליו לפסקן, מבצע בגופו וכיסיו בדיקת עומק כשכל אותו הזמן עמד לידם מאבטח חמוש.

כשנגמרה הבדיקה הגופנית משך השוטר את קורבנו לאחד מתאי הכליאה שבמתחם.

בעודי עומדת על הקו שמפריד בין הפנים והחוץ, פילחו את האוויר צעקות: עופי מפה, תסתלקי. הצעקות לוו בנפנופי ידיים כמו כדי לגרש כלב שוטה. הסטתי מבט וראיתי שקני הרובים של הצועקים מכוונים לעברי.

רציתי להבין את פשר האירוע ואחרי זמן לא ארוך ולמדתי ש:

לבחור שהיה בדרך מהגדה לביתו שבמזרח ירושלים לא הייתה ת.ז. אולי שכח, אולי איבד. אבל כן היה לו צילום התעודה בטלפון. אלא שזה לא היה די כדי להוכיח לחיילים שהוא זה הוא וגרשו אותו.

חזר לאחור וניסה לעבור דרך מחסום הרכבים.

מה שהיה בהמשך – זה מה שראיתי.

מאוחר יותר נודע לי שבחדר הכליאה אחרי ששאלו ובדקו וחקרו  – נתנו לו לעבור לירושלים.

אם הבחור היה שואל אותי והוא לא, הייתי ממליצה לו לומר את המקבילה המוסלמית לברכת הגומל.

מתוך אתר מורשת בויקיפדיה:

“בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל היא ברכת שבח לה’ על טובה שגמל למברך, שאותה מברך אדם שהיה בסכנת חיים.

 

 

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
      Tamar Fleishman
      Apr-12-2026
      קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
לתרומה