קלנדיה
חירות
נשים וגברים הצטופפו מול מוטות המתכת האילמים של השער הנעול שלפני משרדי המת"ק.
חיילת בהירת שיער ישבה בעמדה מול האנשים כשגבה כפוף מעט ופיה לא חדל ללעוס מהמזון שהיה מונח על השולחן. מבטה ריפרף על פני האנשים והם היו שקופים. האנשים ראו אותה והיא לא ראתה אותם.
מרביתם באו לבקש אישורי מעבר מסיבות בריאות. רק עוד פחות משעתיים יהיו המשרדים פתוחים ואחריהם יתחיל סגר בן יומיים לרגל חג הפסח, חג החירות ליהודים.
האנשים ידעו שאם לא יגיעו למשרדים תוך השעה, השעה וחצי הקרובות, מצבם הרע יורע יותר.
הייתה שם זקנה שאחזה תיק עמוס מסמכים רפואיים וזימון לאשפוז בבית החולים מוקאסד.
עמד שם קשיש שבא לבקש תסריך עבור בתו שצריכה לעבור ניתוח, וגם בשבילו, אביה, שמבקש לשהות לצדה.
עמד שם גם מורד שלבתו ארם בת החודש נקבע ניתוח עיניים בבית החולים סנט-ג'ון.
עמדתי על יד מורד. דאגנו כולנו. גם אישה מעזה ששוחררה אחרי ניתוח מבית חולים בגדה ורצתה לשוב לביתה עמדה ודאגה, ואחרים שלא התודעתי לבעייתם.
הדקות חלפו והחיילת בהירת השיער שהכפתור הפותח את הדרך בשליטתה המשיכה לאכול.
נדרשו טלפונים רבים ושיחות רבות עם מוקדנים רבים עד שמישהו מאלו שהבטיחו שיטפלו קיים והשער הנעול נפתח.
עברנו אל סככת הכניסה שלפני משרדי המתק שהיו ריקים מאדם.
האנשים הוכנסו פנימה בקבוצות.
האיש הקשיש כרע והתפלל בפתח המשרדים. רק אז נכנס. הוא יצא ובידו אישור עבור הבת. הוא, האב, סורב. אלו חוקי הכיבוש. לא די להיות אב כדי לסעוד בת בחוליה.
גם הזקנה יצאה מאוכזבת. בין שלל האישורים הרפואיים שנשאה והציגה בפני חורצי הגורל היה חסר אחד.
האישה מעזה יצאה מרוצה ובידה אישור לחצות את מחסום קלנדיה ולנסוע להחלים בביתה.
ומורד קיבל אישור עבור ארם הפעוטה.
*
במחנה הפליטים פגשתי את אחמד ששוחרר לפני ימים אחדים מכלא עופר לאחר שסיים לרצות את 16 החדשים שגזר עליו בית המשפט הצבאי.
אחמד נעצר במקום עבודתו ב-1 בינואר 2013. צלמתי אותו בשעת המעצר כשהוא מובל ובידו סנדוויץ' נגוס למחצה. אחמד הופלל ונשפט והורשע.
אחד מרבים לפניו ורבים אחריו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-