קלנדיה
במקום שכל צרות העולם נקבצו אליו.
אחרי שהייה לא קצרה בצדו הפלסטיני של המחסום, אחרי שמלאתי את הסל בפירות העונה שריחם וטעמם בריח וטעם של פעם, אחרי שפגשתי וצלמתי ליד מחנה הפליטים מכרים ותיקים וחדשים ושמתי פעמי לחזור דרך הלבירינט הקרוי מחסום, פנה אלי איש וביקש שאצטרף אליו למשרדי המת”ק.
אמר שאולי אם אהיה עמו יקשיבו למצוקתו ואולי יתנו לו עוד היום אישור להעביר את בתו לביה”ח סנט-ג’ון, ואולי, אם ירצה השם, אמר, הילדה שלו תנותח עוד היום כמו שהמליצו הרופאים.
ניסיתי לשווא להקטין את צפיותיו באשר להשפעתי על אלו שבפנים.
האיש האיץ בי והאיץ בעומדים בתור שלפני עמדות הבידוק לפנות לנו את הדרך, הילדה שלי צריכה לעבור ניתוח דחוף עוד היום, אמר.
אשתו ובתו חיכו כל העת במונית שחיכתה מחוץ למחסום, מונית שנהגה היה דרוך ומוכן להניע, להאיץ ולהביא את הילדה ואמה לביה”ח לכשישוב האב ואישורי המעבר בידו.
בספק הליכה ספק ריצה הגענו אל חזית משרדי המת”ק העשוי חדרים חדרים.
הנוהג במקום הוא שכל מי שקוראים בשמו נכנס להיכן שמורה לו הכרוז, עליו להגיף מאחוריו את הדלת, אז הוא מוצא את עצמו עומד מול חלון ממוגן שמאחוריו יושב חייל שאמור לטפל בעניינו.
ככתוב בצו מס’ 947 סעיף 2 של הממשל הצבאי:
“*המִנהל האזרחי ינהל את העניינים האזרחיים באזור, בהתאם להוראות צו זה, לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם, בהתחשב בצורך לקיים מִנהל תקין וסדר ציבורי.”
- אלא שניסיוני רב השנים לימד אותי שההגדרה הנ”ל אינה אלא מכבסת מילים קלישיאתית, שלא רווחת האנשים ולא טובת האוכלוסייה עומדים מול עיניהם של אנשי המנהל האזרחי.
משרד המת”ק שהיה דחוס בבני אדם שחיכו בשקט ובסבלנות אין קץ לתורם ולגזר דינם. דומה היה שכל צער העולם מתנקז למטרים דחוסים אלו.
האיש שבחברתי סבב אובד עצות, לא ידע לאן יפנה ואנה יבוא. הצלחתי למשוך את תשומת לבה של חיילת וביקשתי שמי מהם, מיושבי החדרים הפנימיים, יטפל בעניינו של האיש. כתוצאה הופנה האיש לחדרון לא מאויש. נכנסתי עמו. אל העמדה שמולנו הגיע חייל.
- אני צריך אישור דחוף, הילדה שלי צריכה להגיע לבי”ח לניתוח, אמר האיש,
- מאוחר מדי, אמר החייל, סגרנו לפני חצי שעה, למה לא באת מוקדם?
- אני מרחוק, מעל יד שכם, ענה האיש.
- מאוחר מדי.
- אבל… בבקשה… תעשה טובה, הבקשה התחלפה לתחינה,
- למה את פה? פנה לפתע החייל אלי,
- היא אתי, אמר האיש,
החייל דרש שאצא. יצאתי וקיוויתי לטוב.
אחרי דקות ארוכות יצא האיש וסיפר שלא רק שלא קיבל את שביקש אלא גם ננזף על שהביא אותי עמו.
האיש מיהר ורץ אל משפחתו ואני נותרתי עם לב שבור ועם מחשבות על העוול שביצעו אלו שאמונים על “רווחתם וטובתם” של הפלסטינים.
*
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C_%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99#cite_note-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%AA-1
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-