קלנדיה
שנה חדשה ועוד משמרת בוקר בקלנדיה. אנחנו ממשיכות לחנות בצד הפלסטיני, כי בשל העבודות בצד הישראלי אין מקום לחנות שם. הגענו בסביבות רבע לשש. השחר רק החל להפציע, וראינו עשן מיתמר מאזור א-רם. זה נמשך גם כשהגענו לאזור המחסום.
בדרך למתחם המחסום עצרנו אצל ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה, שעומד ליד הכניסה. לפני כמה חודשים הוא התאלמן מאשתו.
בסביבות השעה 6 הגענו למחסום עצמו וראינו שיש תורים שהולכים ומתארכים. גם כאשר פתחו חלק מהכניסות, הכניסה המערבית נותרה סגורה והאנשים שחיכו בתור שם החלו לצעוק כדי שיפתחו גם להם. כבר נוכחנו לדעת שיש שלב, בסביבות השעה 6, שבו מגיעים עוד ועוד אנשים ואילו בפנים ככל הנראה טרם אויישו כל העמדות. כך היה גם הפעם. התורים הלכו והתארכו משני הכיוונים, גם מכיוון הרמפה שמצד מזרח וגם מכיוון המדרגות. ב-6:20 היה ממש נחש אנושי משני הכיוונים.
בסביבות 6:15 הגיעה אשה בכסא גלגלים מלווה בגבר צעיר, ככל הנראה בנה. ניגשנו אליהם והבן אמר שכבר ביקש ממישהו להודיע שיבואו לפתוח להם את השערים המאפשרים כניסה ללא קרוסלות. כשראינו שהזמן עובר וכלום לא קורה ניסינו לצלצל למספר שמופיע על השלט הכחול, אך נראה היה שהמספר מנותק. זה מספר שנועד למקרי חירום, אז מה עושה מישהו שמגיע למחסום עם מקרה חירום – לאן עליו לפנות? בהמשך, בשלב שבו שוחחנו עם מישהו והפנינו את מבטנו ככל הנראה באו סוף סוף לפתוח. כששוב הסתכלנו האשה ובנה כבר לא היו שם, אך זה לקח כחצי שעה מאז שהגיעו. בלתי סביר בעליל.
בשעה 6:25 לערך הכניסו בבת אחת את כל הממתינים לתוך המבנה. הסככה התרוקנה, אך ברור היה שיש לחץ גדול בפנים כעת. בהמשך שוב החלו להיווצר תורים בחוץ ורק מאוחר יחסית, בסביבות 7:15, כבר לא היו תורים.
השחר האיר ועדיין היתמר עשן בכיוון א-רם. בינתיים פגשנו בחוץ שני מתנדבים של EAPPI, הארגון של הכנסיות. הם היו אשה מאוסטריה ובחור מקולומביה. שמענו כבר על כך שהם חזרו לפעילות בשטחים, אחרי תקופה ארוכה שלא היו בגלל הקורונה, אך זו פעם ראשונה שפגשנו בהם. האשה היתה במפגש של מתנדבי הארגון עם חברתנו חנה בר”ג, לכן ידעה מייד מי אנחנו. הם הלכו לעמוד במקום שממנו חוזרים אנשים שלא אפשרו להם להיכנס, כדי לשמוע מהם מדוע. מסרנו להם את הפרטים של צוות סילביה שיתנו למי שמתברר לו שהוא מנוע.
רק ב-7:15 כאמור לא היו כבר תורים. נכנסתי בכניסה האמצעית לסלאלום. משום מה דווקא היא נותרה סגורה כששתי האחרות נפתחו, ולכן האנשים שחיכו שם עברו בזה אחר זה לכניסות האחרות. בסוף פתחו גם כאן. בתוך המבנה היו 5 מתוך 6 עמדות בידוק החפצים פתוחות. התורים היו קצרים והתקדמו מהר. בעמדות הבידוק הידניות של התעודות היה קצת תור, אך אז המאבטח הפנה את תשומת לבנו לכך שנפתחה עמדה נוספת והדבר זרז את המעבר. בסה”כ המעבר לקח כרבע שעה מקצה לקצה. עליתי על גשר הולכי הרגל כדי לצלם את העבודות המתקדמות על השיקוע מלמעלה וחזרתי לצד הפלסטיני.
חזרנו לרכב ונסענו דרך א-רם לכיוון צומת ג’בע-גבע בנימין (אדם). באזור א-רם רק מעט עשן בצד הכביש. האם זה העשן הסמיך שראינו מוקדם יותר? ומה מקורו? לא ברור. לפני הצומת, המחסום הזמני ג’בע היה מאוייש ותור גדול של מכוניות השתרך. אחרי המחסום הגענו לצומת ופנינו לחזור לירושלים דרך חיזמה. מצב התנועה עד מחסום חיזמה היה סביר, אך מפסגת זאב החלו פקקי הבוקר הרגילים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-