קלנדיה
חודש הרמדאן השאיר סימנים במחסום.
את מה שהתקלקל לא ממהרים לתקן:
ואת חסימות המתכת שיצרו נתיב פתלתל שמקשה על בעלי מוגבלויות ונכים לא ממהרים לפתוח:
סבתא וסבא ושלוש נכדותיהם שהגיעו לעמדת הבידוק הועמדו בחקירה צולבת של: מי זה מי, מי היא זו וגם:
- “למה הילדות לא רשומות בתעודה שלך?”
- “כי אני סבא שלהן, הבאתי את התעודה של האמא, שם הן רשומות”.
- “אז למה האמא לא באה?
- למה לא הבאתם את התסריח’ (תעודת הלידה המקורית)?”
ועוד ושוב ושוב.
עד שהאיש ששמר על איפוק וקור רוח וענה תשובות סדורות איבד את זה ואמר: “חביבתי, אנחנו ישראלים!”
וזה עשה ועושה את ההבדל. כי גם הזכות “לאבד את זה” מוקנית לבעל הזכויות ולא לחסר הזכויות.
אז גם החיילת איבדה את זה. הזה שהיא איבדה היה הביטחון העצמי, וכדי להיחלץ מהמבוכה נדרשה לחבר טלפוני שהסביר לה על זכותם של בעלי זכויות.
על הקיר תמונה של אנואר פאלח’ סליימה.
רציתי לכתוב שאנואר שחוסל בא-רם בכדורי חיילים ב- 13.7.16 הוא השהיד האחרון, אבל אז הגיעה הידיעה על הירצחו בא-רם של מג’די סדקי אל-טבאח’, ילד בן ה-12 ב 20.7.16.
תגובת הצבא על הריגת הילד: “במקום התפתחו הפרות סדר ולוחמים של משמר הגבול ירו רימוני הלם ורימוני גז. במג”ב מבהירים שלא נעשה שימוש באש חיה”.
http://www.iba.org.il/bet/?entity=1171883&type=1
גרסת הצבא לגבי החיסול של אנואר היא שנורה כשהיה בדרך לפיגוע דריסה.
הפלסטינים מספרים על בחור תושב מזרח ירושלים שלפני חודשיים התחתן ובערב מותו נסע למאפייה שבא-רם.
למה החיילים ירו ברכב ששה כדורים? – לאף אחד אין תשובה.
כנראה היה במקום הלא נכון בזמן המאוד לא נכון.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-