ריחן, יום שני 6.9.04, אחה”צ מור ב”י, שולה ב’ (מדווחת) 14:45 – 16:15 מכיוון הגדה לישראל משתרך תור ארוך של מכוניות,התור לא מתקצר לאורך כל המשמרת שלנו. לפעמים בודקים שתי מכוניות בבת אחת, לרוב בודקים רק אחת אחת. אבל אל דאגה – המתנחלים שלנו עוברים במכוניותיהם ביעף הלוך ושוב בראש מורם ובגו זקוף, ואולי מצמצתי בדיוק כשהראו את הת”ז שלהם. הולכי רגל לכיוון הגדה עוברים במהירות יחסית. הולכי רגל לכיוון ישראל עוברים לאט יותר כי אותם בודקים. לרובם המכריע של העוברים ושבים יש אישורים. למי שאין אישורים כבר לא מגיע למחסום.המשמרת מתחלפת ועתה מפקד המחסום הוא א’ שמבצע את החילוף במהירות שיא, פחות מעשר דקות, וגם בהמשך מתפקד במיטבו. אם רוצים יכולים. הוא טוען שיש לו סיפוק מעבודתו החשובה במחסומים.תור המכוניות גדל.שוב – חיילת בודקת נשים לעיני כל עם המגנומטר הידני המטייל על גופן, הערנו והיא הסכימה לעשות זאת בצנעה בתא המכולה הסמוך. עדיין לא ארגנו שולחן לבדיקת חפצים, וממשיכים לפזר אותם על האספלט או הכורכר. שלושה צעירים נשלחים להמתין עד שת”ז שלהם ייבדקו. עוד הם ניגשים לסככה, ת”ז שלהם נשכחות בעמדת הבידוק, לנגד עינינו. אחרי 25 דקות אנחנו מתערבות וא’ מעביר אותם.המסיק מתקרב ואיתו דרוש פתרון דחוף לשתי בעיות: מהיכן יעברו החקלאים לכרמי הזיתים שלהם? היכן תיעשה עצירת השמן? כי בית הבד של הכפר הוא אחד המבנים שנהרסו לאחרונה. כיוון שאסור להם להעביר את הזיתים לגדה ולא לישראל, הם מבקשים להקים בית בד מאולתר בכפר ומחכים לאישור.