ריחן , ברטעה, שקד, יום חמישי 8.9.05, בוקר צופות רוויטל ס. חדווה ה. אנה נ..-ש.( מדווחת) 10.15 בדרך ליעדנו: החלה פריחת חצבים בשולי הדרכים שרומזים לנו שהקיץ נסוג, מתנתק . בדרך לריחן אנו נתקלות במצבורי חורבות עפר שהיו פעם בתי מתנחלים בשא –נור וחרמש. ריחן- מחסום מעבר כלי הרכב פתוח למכוניות ישראלים תושבי חרמש ומבוא דותן וכלי רכב צבאיים. חיילים משועממים מספרים שהמחסום יחזור לפעילות שגרתית ב- 15.9.05 לאחר סיום ההריסות ופינוין.10.30 ברטעה : חום נורא שאינו יודע שהגיע הסתיו. שעליו לסגת.אין שינוי בנהלים:סגר לישראלים שאינם מורשים לעבור לגדה ו/או לישראל, אלא אם בידם אישור מיוחד. קבוצת נשים בעלי תז כחולות מבקשות לעבור לגדה .אחת מנסה לשדל את החייל . הוא מסרב: “את יודעת שיש סגר” הן עוזבות בצער . רשאים לעבור רק תושבי המרחב מכאן לשם ולהפך – באישור מתאים. שלושה צעירים מעוכבים יושבים על תלולית עפר מאובקת במרוץ אחרי הצל החומק , בתוך שעה יתמלא המקום בצפיפות בעוד מעלה מ- 10 אנשים .ישובים בתוך טינופת .מסביבם בקבוקים ומיכלי שתייה ריקים. אנו מביאות להם מים מהמיכל הצבאי. ” גם לי חם , גם אני רוצה ללכת מכאן” תשובת חייל לפנייתי לזרז את ענינם משום החום המעיק. הם שוהים שם עד 11.30 לערך ואז משוחררים לדרכם שתי עמדות בידוק לכיוון ישראל : הולכי רגל ומכוניות טור ארוך מאד של המכוניות כאלו קופא על שמריו. על כל מכונית שעוברת מגיעה אחרת במקומה והטור – קשה לראות את סופו בעיקול הדרך אל מאחורי מטע הזיתם השליו. המכוניות מגיעות עד המחסום. נוהל בדיקה: אנשים יוצאים, מוציאים פורקים,מרימים מתירים, מניחים, אוספים, מחזירים בטריקה, נוסעים. ללא חליפת דברים בשקט מתוח.לעומת זאת מעטים עוברי/ות אורח המשתרכים/ות בעיפות בחום הלוהט לבושים בכבדות נושאים שקי פלסטיק , תיקים בלויים או ילדים קטנים נגררים אשר חלקם מסורבים במעבר –אינם רשומים בתעודת הזהות של המבוגר המלווה. מהעבר השני : המעבר לגדה מחסום אחד לאנשים וכלי רכב. מעט בני אדם ומכוניות עוברים בו. חיילים עושים את מלאכתם בשקט, עונים ענינית, בנימוס מתירים למי שמותר ואוסרים על האסורים הכל לפי ההוראות מלמעלה. העברת סחורות : כרגיל, חמישה ארגזים – מזון לתצרוכת ביתית שאינה כוללת בשר מוצרי חלב וביצים. מעבר כמות גדולה יותר של מזון כמו גם מוצרים הנחשדים , לא עלינו , כסחורות נדרשות באישור מיוחד. טנדר ובו פסי אלומיניום , אינו מורשה לעבור : אין אישור לאלומיניום בתסריך. מאידך האיש טוען בפני שכדי להוציא אישור מסאלם זה עליו לבזבז ויום עבודה וגם אז ולא בטוח שיקבל.איש בעל אישור מעבר , מנסה להעביר 13 ארגזים לברטעה. נשלח בנימוס , הכל בנימוס, למתק לעדכן את התסריך: “אתה יודע את זה” הוא מסתובב לעבר המכונית ויורק בזעם בינו לבינו ” אתם יודעים מה זה עושה לבנדם שאומרים לו כל הזמן תלך תחזור תלך תחזור תלך תחזור ?” פולט קללה ונוסע. איש בעל תסריך שמכוניתו אינה רשומה בו אבל ברשיון הרכב רשום שמו כבעלים מנסה להעבירה למרות זאת ואינו יכול. במתק , לשם התקשרנו, מבינים את האבסורד ומציעים פתרון שהאיש מתקשה למלא. וכך הלאה חוזר חלילה , בלי סוף –עוד ועוד. שם המשחק : אישור. הוראות , נהלים. על פיהם ישק דבר : אנשים שזו אדמתם, וזו ארצם בה נולדו ומתו יקיריהם, בה חיו כפי שחיו, מנועים לנהל בה אורח חיים נורמלי נדרשים לאישורים והיתרים על כל צעד ושעל על ידי נציגי השלטון ועושי דברו לאחר עמידה מייגעת ומשפילה בתור , תוך חטטנות בפרטים שאינם מעינינו של זר, חייבים להגיש דוח לעל התנהלותם תוך אבדן פרטיות וכבוד אישי .כל המרחב הנפלא הזה הפרוש לפנינו שהיה פעם ארצם מגבל במעבר ומחייב בציות. מצב מקומם ובלתי נסבל בבנאליות שלו. טנדר הצלב האדום ICRC מג’נין מבקש להגיע לברטעה .לא לישראל. לברטעה!. הם מציגים מסמכים שאינם מרצים את החיילים . ואינו מורשה לעבור. הנהג במבטא צרפתי מנסה להתקשר לכל מי שיכול ומדי פעם נקרא לחיילים , נבדק שוב ונדחה. 12.15 אנו עוזבות לכיוון שקד 12.30 שקד חיילים פותחים את השער אך אינם מתירים מעבר , לטענתם ההאמר הצבאי שאמור לחפות עליהם טרם הגיע.12.45 בדרכינו חזרה חולף על פנינו האמר צבאי לכיוון המחסום.