ריק מאדם בשש בבוקר בכניסה למחסום קלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקר. בהתקרבנו לחניה ראינו גם הפעם אנשים יושבים סביב מדורות שהם מדליקים כדי להתחמם. ליד המחסום מקבל את פנינו זרם של אנשים. כיווינו שזה מבשר טובות, ואכן כך: בצד הפלסטיני לא היו בכלל תורים. 5 עמדות בידוק היו פתוחות ומעט אנשים לפניהן. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, בפינת הסככה ניצב דוכן הפלאפל, אך הקיוסק שניצב בד”כ בחוץ לא נמצא היום. מזה כמה שבועות העבירו את עמדת טיגון הפלאפל החוצה. זה מקל על הריחות בתוך הסככה. נראה מה יקרה כשיהיה גשם.
החייל באקווריום מכניס בכל פעם את כל האנשים שחיכו במכלאות ולפניהן. בהתחלה הוא היה פותח רק את הקרוסלה שבקצה המכלאה השמאלית (הקרובה לאקווריום). האנשים צעקו אליו, אך לאחר רגע הצטרפו לתור במכלאה זו ונכנסו. בהמשך, אם היו יותר אנשים, הוא פתח גם את הקרוסלה בקצה המכלאה האמצעית ומאוחר יותר גם את הימנית. לעתים נשארו הקרוסלות פתוחות לזמן מה. התחושה היתה שקצב הבידוק מהיר. בסביבות 6 הגיע שוטר. נשים וזכאים אחרים שהגיעו ראו שאין צורך להמתין לפתיחת השער ההומניטרי והצטרפו לתורים הרגילים.
כך זה נראה בסביבות 6 בבוקר, רגע אחרי שהקרוסלות נפתחו וכולם עברו לכיוון עמדות הבידוק:
ממש ימות המשיח… בדיעבד תהינו אם זה נבע מכך שפחות אנשים הגיעו עקב מחסומי דרכים וסגירת היציאות ממקומות מסויימים.
השער ההומניטרי לא נפתח גם אחרי 6, אך לא היה בכך צורך. עד שהגיעה אשה מבוגרת בכסא גלגלים. בתזמון מושלם, באותו זמן הגיע גם חייל המת”ק. לאחר בדיקת האישורים שלה ושל מלוויה חייל המת”ק והשוטר פתחו עבורה את השער ההומניטרי וגם את השער שליד הקרוסלה שאחריו. החייל ליווה אותם בהמשך הדרך כדי להקל על פתיחת השערים (בחלק מהעמדות יש שער בנוסף לקרוסלה, שניתן לפתוח אותו במקרה כזה).
יצאנו החוצה לראות אם יש חדש. לפני שיצאנו שמענו קולות רמים בתור שבמכלאה וחשבנו שזו סתם שיחה ערה. כשחזרנו ראינו שהשוטר נמצא ליד עמדות הבידוק ומשוחח עם אחד האנשים. מסתבר שהתפתחה איזו תגרה קטנה בתור. החייל הצטרף אליו והם ניגשו אל עמדה סמוכה ממנה יצאו שתי נשים ואחת מהם החלה לצעוק ושוב התפתח קרב צעקות ביניהם. ראינו שגם המורה דובר הגרמנית (אדם עדין וסימפטי, שאנו משוחחות איתו לעתים קרובות) התערב בשיחה, כנראה סיפר לשוטר והחייל מה קרה. בסופו של דבר תוך כמה רגעים הרוחות נרגעו, המורה והנשים חזרו לתור אחד, האיש לווה ע”י השוטר לתור אחר והשוטר והחייל חזרו לאזור הסטרילי. שאלנו את השוטר מה קרה והוא אמר: “זה היה הדדי”, הוא דחף אותה, היא דחפה אותו, בסופו של דבר לא נמצא אשם אחד… שמחנו להיווכח שהם פעלו להרגעת הרוחות ולא לענישה.
בשש וחצי הצטרפנו לתור קצר באחת המכלאות. אחרי שעברנו התרוקן לגמרי והקרוסלות נותרו פתוחות. בעמדות הבידוק מכניסים בד”כ דרך הקרוסלה 5 אנשים בכל פעם. לאחר שנכנסים מניחים את החפצים במכונת השיקוף והאנשים עוברים אחד אחד את המגנומטר ועמדת הבידוק שאחריו. בכל עמדת בידוק יש שני חיילים: אחד בודק את מכונת השיקוף והשני את התעודות מול המחשב. החיילים יושבים בתא מבטון מזויין עם חלונות משוריינים (“אקווריום”). בעמדות 1-2 ו-3-4 יושבים 4 חיילים גב לגב באותו אקווריום, שניים פונים לכל עמדה. אחרי שכולם עוברים פותחים את הקרוסלה הנוספת ומשם יוצאים אל מסדרון, שמוביל לקרוסלה נוספת (שפתוחה תמיד) והחוצה.
בחרנו בעמדה 3. עברנו בקבוצה של 5, לפנינו איש אחד ושתי נשים אחרינו. החיילת בעמדה מסמנת לנו בתנועת ראש לעבור. כשאנו כבר ממתינות עם הבחור שעבר לפנינו ואחת הנשים שאחרינו לפתיחת הקרוסלה האחרונה, לפתע קוראים לנו לחזור. החייל שפונה בכלל אל עמדה 4 החליט לקרוא לנו חזרה. אנחנו חוזרות והוא מחליט שעליו לברר משהו טלפונית. “מחייכות, אה?!” הוא אומר לנו. החיילת שואלת אותו: “מה הבעיה שלך?”, אך הוא בשלו. בינתיים הבידוק של שתי העמדות נעצר. האנשים מאחור מתחילים להפגין קוצר רוח, ובצדק. ביקשנו שיעבירו בינתיים את הפלסטינים והבטחנו להמתין, אך לשווא. למזלנו זה לא לקח הרבה זמן ולמרות העיכוב עברנו הכל תוך פחות מרבע שעה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-