12:50  מחסום תיאסיר ועין אל חילווה

מרחוק ראינו תור מכוניות ארוך. מנגד הגיעו תלמידים בריצה ובנפנופים לשלום, עלו על המכונית המסיעה אותם ונסעו.
הדוקרנים שגרמו לסגירת צד אחד של המחסום תוקנו והמכוניות יכולות לעבור בשני המסלולים כבעבר.המכוניות החלו לעבור במהירות (לא ברור אם נוכחותנו גרמה לכך). לאחר מספר דקות הגיעה מכונית עם שלטecurity prevention,   ארבעה פנו אלינו בצורה נרגשת שעלינו לנסוע לכיוון מאהל עין אל חילווה, שם מתנחלים מ"משכיות" הקימו מאהל ועושים בלגן לפלסטינים המתגוררים שם. בדרך פגשנו מספר פלסטינים וכולם היו נרעשים ביותר. פ. עזב את עדר העזים (ביקש מילדיו שישמרו) והצטרף אלינו כדי להראות לנו את המקום. אחרי הפנייה לתיאסיר, כק"מ לכיוון דרום סמוך לכביש הראשי, ראינו את ההתקהלות הגדולה. בהתקרבנו  פ. נבהל כאשר ראה משטרה וחיילים רבים וביקש לחזור על עקבותיו. החזרנו אותו למקום ממנו הוא הצטרף אלינו וחזרנו לעין אל חילווה.
המראה היה חסר תקדים כמוהו לא ראינו במשך שש השנים בהן אנו הולכות למחסומי הבקעה: אוהל ענק כחול עם שלל דגלי ישראל ממוקם ליד מאהל הבדואים שחיים באיזור, עליהם מתנופפים דגלי פלסטין והרבה נשים, גברים וילדים יושבים במאהל שלהם, מולם מתנחלים רבים מסתובבים בשטח. לידם חיילים חמושים ושני שוטרים. שני רבי סרנים שפגשנו אמרו כי יש להוציא את כולם מהשטח גם את אלה וגם את אלה. משיחה עם הפלסטינים עולה כי אדמתם רשומה בטאבו, והם יכולים להוכיח זאת.
סופר לנו כי לפני שלושה ימים הקימו המתנחלים את המאהל שלהם וכי בשעת תפילות הפלסטינים המתנחלים משמיעים מוסיקה בקולי קולות.  בחור צעיר (פלסטיני), נלקח על ידי השוטרים לחקירה בקשר למריבה מלווה במכות עם המתנחלים. נראה היה שאיש אינו יודע כיצד להתמודד עם המתרחש.
עזבנו את המקום במועקה גדולה ובתסכול רב, על שחוץ מלתעד את הדברים ולהביע את אהדתנו, אין בכוחנו לעזור. 

 29.4.10  עין אל חילווה 
10:30 הגענו למקום בו היינו אתמול ולהפתעתנו השטח שהיה אתמול שטח מריבה, נקי, מלא בכבשים.
פגשנו את ע' בעל השטח, שסיפר כי הבוקר בשעה 0700 הגיע הצבא  וסילקו את המתנחלים.  הפלסטינים אספו גם הם את אוהלם. ראינו את כל הציוד מקופל ומסודר בטנדר שבמקום. האיש היה מרוצה והבטיח לדווח לנו על כל אירוע שיתרחש בהמשך.

באתר של המועצה האיזורית בקעת הירדן כתוב על התנחלות משכיות את הדברים הבאים:
קהילת שירת הים ,שנעקרה מחולות גוש קטיף, שבה ומכה שורש מחדש במשכיות, הצופה על בקעת הירדן. חברי הקהילה מצרפים אליהם לאורך השנים חברים לרעיון ולדרך. המטרה איננה רק "נחלה ומנוחה", איש תחת גפנו ותחת תאנתו. אין כאן בקשת מנוחה מן הטלטלה, ודאי לא מן העשייה. לעומת זאת, יש כאן שאיפה גדולה להקים ולהפריח נחלה חדשה בארץ ישראל, בחבל ארץ שבו האתגר עוד רב מאד.

ונוסיף: לא תהיה להם מנוחה עד שינשלו את התושבים המקומיים שחיים באיזור שנים רבות רבות.