צומת תפוח , חווארה, יום ראשון 24.07.05 ,משמרת צהריםמשקיפות: טל ה., נועה פ., יהודית ב., נעמי ל. (רשמה)עיקר המשמרת: בצומת תפוח אין חדש, מניעת התנועה דרומה נמשכת, מספר החיילים הבודקים לא עולה על 2, התורים רוב הזמן נעים בין 30 ל-40 מכוניות, זמן ההמתנה כשעתיים ובטלפונים אין עם מי לדבר. שלא לדבר על החום הבלתי נסבל.מחסום תפוח 15:00 – 2 חיילים בלבד במחסום תפוח, חייל שלישי עומד בטרמפיאדת המתנחלים מעבר לכביש. 4 נשים, 2 תינוקות על הידיים וילד בן 6 נוטשים את רכבם ופותחים בצעידה רגלית לכוון יעדם. אחריהם נשים נוספות על טפן וחבילותיהן ומספר קשישים המתקשים ללכת. כאשר הם עוברים את עמדת הבדיקה צועק לעברם החייל “היי, היי היי” כדי שיציגו תעודות זהות ויקבלו ממנו אישור לעבור. בתנועות אצבע קטנות הוא מסמן לרכבים להתקרב אל העמדה.התקשרנו אל המוקד של הצבא ואל דובר החטיבה ובקשנו תגבורת חיילים המונעות או מאפשרות מעבר ונציג מת”ק שלא הגיע עד השעה 19:00 כאשר עזבנו ועד בכלל. התשובה שקבלנו היתה “אין כח אדם”-2 צעירים המספרים שהם שוטרים פלסטינים מעוכבים כבר כמעט שעתיים, יושבים בצד הכביש בשמש הקיץ חסרת הרחמים. במוקד מסבירים לנו שבדיקת התעודות לוקחת זמן רב והיא חשובה ביותר. לאחר כשעה וטלפונים נוספים בעניינם שוחררו והוחזרו לשכם. העמידה בתורים ארוכה באופן בלתי נסבל וכל מי שיכול מנסה לקצר אותה. רכב עם תווית נכה מוחזר לתחילת התור. כך גם אב ובנו התינוק החולה מציג אישורים רפואיים שהחיילים אינם מעיפים בהם מבט. מכוניות עם סמל הסהר האדום. תור זה תור ובצומת תפוח הצדק צריך גם להיראות, לא רק להיעשות.נער גבעות שואל אותנו “שומרים על הערבים?”אישה צעירה עם תינוקת כבת 3 חודשים חולה עם חום וילדה כבת 10 מנועות מלהגיע לכפר בו הן מתגוררות. הכתובת בתעודה מראה על שכם אבל היא מספרת שהן גרות אצל אביה בכפר. בבוקר הלכה לרופא בשכם ועכשיו אין לה לאן ללכת, היא מתישבת על אבן ואנו מתחילות בסדרת טלפונים נוספת. איש המת”ק נבואני (היחיד שעונה לטלפון) נמצא בביתו ומבטיח להתקשר לחטיבה. לאחר כשעה של המתנה בשמש היא מורשית לעבור, אלא שאת דמי הנסיעה בת 20 שקלים שילמה כבר למונית שנסעה מזמן והיא מתחילה לצעוד ברגל.17:00 – עזבנו את הצומת למחסום חווארה בלב כבד כאשר ספרנו 40 מכוניות ממתינות בתור.מחסום חווארה:17:20 – 2 מעוכבים במכלאה. בתיקו של אחד מהם נמצאה תמונה של שהאיד ושניהם מבוהלים מאוד. מיד עם הגיענו הם משוחררים.עשרות בודדות במעבר הקרוסלות, איתמר מפקד המחסום מאיר פניו אלינו ואומר שכאשר הוא יכול הוא מתגבר את תור המכוניות היוצאות משכם כך שלא יהיו עיכובים ממושכים. ראינו שאכן התור לא ארוך והמעבר הרגלי היה מהיר וללא לחצים.גם במחסום חווארה לא היה נציג מת”ק.דיברנו עם דובר החטיבה על הנעשה בתפוח, כיצד יתכן שהצבא הקים שם מחסום קבע לכל דבר ואינו מאייש אותו במספיק חיילים, מתרצים את התנהלותו האומללה במחסור בכח אדם כולל נציג מת”ק. כל הזמן יש צורך בטיפול המת”ק וכשהוא נעדר (באופן די קבוע) איש אינו נותן את הדעת לבעיות המתעוררות, גם אלו שהצבא עצמו מכנה “הומניטאריות”.חזרה לצומת תפוח:18:10 – להפתעתנו נמצאו החיילים – 7 חיילים במחסום, 2 מתוכם קצינים. אבל הבדיקות נעשות על ידי חייל אחד באותו האופן. קבוצה של תיירים צרפתים נוסעים במונית פלסטינית שעוקפת את התור הארוך ומייצרת מעין “תקרית דיפלומטית”. קצין דורש מהם את הדרכונים, הם מציגים לראווה את דרכוניהם וויזות הכניסה לישראל אך מסרבים למסור לו אותם בטענה שזה רכושם הפרטי והם אינם מוכנים להיפרד ממנו. “מי עושה דבר כזה בצרפת?” שואלת אחת, “בצרפת לא מתפוצצים” אומר הקצין “ולמה הם מתפוצצים? בגלל הכיבוש”, “כאן לא ישראל אלא פלסטין” וכו’. תחילה הקצין מנסה לחנך אותם בעמידה צייתנית בתור. מהר מאוד הוא מבין שיש לו עסק עם בני אדם חופשיים שאינם חיים תחת כיבוש ואינם מפחדים ומעביר אותם תוך שהם מסמנים בקריאות צהלה V בידיהם.ניצחון על מחסום תפוחמניעת התנועה נמשכת כל הזמן .במחסום חווארה סיפר לנו איתמר שלפני יומיים הזהיר אולג את היוצאים משכם שלא יאפשרו להם להמשיך דרומה אבל כולם החליטו לנסות בכל זאת את מזלם. מדי פעם עוצרים מתנחלים לידינו ושולחים לנו ברכות ומחמאות בסגנונם הבוטה. בדיקת המכוניות מתנהלות בקצב איטי, כל מכונית נבדקת לפי קריטריונים שונים, לפעמים פותחים תא מטען, לרובם בודקים רק תעודות זהות. המנועים עושים סיבוב פרסה ורק אז מקבלים את תעודותיהם בחזרה. הלב נחמץ למראות האלה, הם מתווכחים, מתחננים, מנסים להסביר והחייל עושה סיבוב עם האצבע, לבסוף הם נכנעים ומסתובבים.נהג טרנזיט ישראלי המסיע פועלים פלסטינים עוצר לידנו ומספר שבבוקר המחסום מתגלה בשיא אכזריותו. החיילים מתעללים בפלסטינים הממהרים לעבודה, מתנחל מסתובב במחסום ועושה כבתוך שלו, מחלק לחיילים הוראות. הוא אינו מבין את הטעם במחסום הנמצא בתוך השטח הפלסטיני ואינו מכוון תנועה לתוך ישראל וברצונו לכתוב מכתב תלונה לאלוף הפיקוד ולחברי כנסת.19:10– התור נשאר כשהיה, כ-40 מכוניות, 2 חיילים בעמדה (הקצינים, לאחר שלא תרמו דבר לזירוז המעבר, עזבו מזמן), אחד בלבד בודק. מן הסתם חלקם עדיין יעמוד שם כאשר ירד החושך על מחסום תפוח.