נבי סמואל: כפר פלסטיני עתיק שהוא גם אתר ארכיאולוגי, גן לאומי ומובלעת "מרחב תפר"
לגור באתר שהוא גם אתר ארכיאולוגי, גם גן לאומי וגם הוכרז כמובלעת “מרחב תפר” זה עונש שאפילו שמואל הנביא, שלפי המסורת קבור שם, לא איחל לגדולי שונאיו.
300 תושבי הכפר, אורחיהם, קרובי משפחה, מורים, רופאים ובעלי מקצוע נדרשים להיתרים מיוחדים כדי להיכנס או לצאת דרך מחסום יחיד לשאר שטחי הגדה (הכניסה לירושלים אסורה כמובן). תמיד היה קשה להשיג אישורי מעבר, אך מאז ה-7 באוקטובר הדבר כמעט בלתי אפשרי. 300 תושבי הכפר העתיק נתונים במצור ונתקלים בקשיים יום יומיים של הזנחת תשתיות, איסור עיבוד שטחים פרטיים, הריסת כל התקנה ובנייה, איסור הכנסת סחורות מכל הסוגים. היחס אליהם משפיל, כאילו אינם זכאים לזכויות אדם כלל.
בהחלטה ספונטנית הגענו לבקר את ידידנו משכבר הימים, עיד, ולראות מה התרחש מאז תחילת הבידוד הרשמי כ”מובלעת מרחב התפר”. קבענו פגישה אך עיד ביטל אותה ברגע האחרון ואנחנו החמצנו את ההודעה. נסענו למקום בו ביקרנו רבות. הפעם מצאנו את דרך המלך חסומה. למה? מה קרה? ניחשתם – מחדשים כביש עם מעגל תנועה ומכינים מגרש חניה למתפללים היהודיים ש”כבשו” את רוב האתר והשאירו לפלסטינים פינה נידחת במסגד, “בקצה העולם”.
בדרך למכונית נתקלנו בקבוצת נשים שהייתה בדרכה למשרדי מועצת הכפר. מהם קיבלנו את מספר הטלפון של ראש הכפר שהסכים להיפגש אתנו. מיד בבואנו הסביר לנו כי קבוצת הנשים באה למרפאה לפגוש את הרופאה האונקולוגית, אבל האחות המלווה מעוכבת כבר שעתיים במחסום ג’יב וכנראה בלעדיה לא ניתן יהיה לקיים את הטיפולים.
שמענו עוד על הקשיים שניצבים בפני אנשי הכפר שלמעשה כלואים בו. כמעט כל יום מטפל ראש הכפר במקרים שלא מתירים לתושבים או מבקרים להגיע לכפר. בעבר היה קשר סביר עם המת”ק, אך כיום לרוב אין מענה. גם היום לא מצליח ראש הכפר לדבר עם איש הקשר במינהל כדי שיורה שיתנו לאחות לעבור כדי לבצע טיפולים.
ראינו את המרפאה הצנועה ודיברנו עם הרופאה. היא קשורה לבית החולים באוגוסטה ויקטוריה – אלא שלנשים מנבי סמואל אין גישה לשם ואישורים לעבור לבית החולים ברמאללה ניתנים בצמצום.
כאשר עמדנו לעזוב התיישבו הרופאה והמטופלות לארוחת בוקר והזמינו גם אותנו, אך אנחנו היינו קצרות בזמן ונפרדנו מהן לשלום.
התכוונו לבקר גם בכפר עקב, אך מפאת לחץ זמנים שוחחנו עם איש הקשר שלנו שם רק בטלפון ונבקר אצלו בהזדמנות אחרת. בטלפון שמענו על אין סוף קשיים גם שם ועל התעללות בלתי פוסקת בתושבים. כ-90,000 מהם תושבי ירושלים בעלי תעודת זהות כחולה, וחלק גדול מהם מועסקים במזרח ירושלים ובמערבה. במחסום קלנדיה אין מתייחסים אליהם כתושבים ירושלמים בעלי זכויות כחוק, מעכבים אותם לזמן ארוך ומקשים עליהם לקיים שגרת חיים ועבודה.
כך נראים החיים בשטחים הכבושים – וכל זה בחצר האחורית של ירושלים. בנבי סמואל, המחסום היחיד לעולם החיצוני נפתח ב-7 בבוקר ונסגר ב-4 אחה”צ. איך מקיימים חיים נורמליים תחת איסורים דרקוניים ועיכובים יום יומיים? כנראה שזו המטרה העליונה – לגרום לכמה שיותר תושבים להסתלק ולרוקן את הכפר העתיק. לדברי התושבים – אין להם כוונה לעזוב.
הדבר החיובי הבלעדי שחווינו היום הוא יופיו של הטבע הירוק לאחר הגשם והפרחים שמתחילים לצוץ בכל מקום. השקדיות כבר פורחות – האם האביב כבר הגיע?
תיאור מיקום
נבי סמואל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני כבן 800 שנה. זהו כפר בכלוב שקוף. נמצא על גבעה נישאת (890 מטרים מעל פני הים) וצופה על כל האזור. על פי המסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית במקום נקבר הנביא שמואל. בשנים האחרונות הפך המסגד לאתר תפילה יהודי פופולארי. היהודים מתפללים במרתף והמוסלמים בחלקו העליון של המסגד. במקום מוצבים כבר שלטים חדשים ובהם פסוקי מקרא ואזכור תקופות הסטוריות ישראליות בלבד. המעיין הסמוך הפך לאתר טבילה מבוקש. בכ”ח באייר בכל שנה נערכת במקום הילולה המונית לזכר הנביא שמואל. עד 1967 היה זה כפר מבוסס בן 1000 תושבים, שהתפתח מסביב למסגד, ובבעלות תושביו אלפי דונמים של אדמות חקלאיות. ב-1967 ברחו משם מרבית תושביו ונותרו 250 איש. ב-1971 גירשה ישראל את תושביו ועד שנות ה-90 "שיטחה" לחלוטין את בתיו, שישבו על שכבה ארכיאולוגית צלבנית והלניסטית, ללא מתן פיצוי כלשהו לתושביו. על חלק מאדמותיו יושבת היום התנחלות הר שמואל, וחלק אחר הוכרז כגן הלאומי. התושבים ניסו לשקם את חייהם על שארית אדמתם במרחק קצר מבתיהם המקוריים, באזור ששימש קודם לכן כמבנים לבעלי החיים בכפר. ואז הוקמה גדר הפרדה בשטחי הגדה והכפר נותר כמובלעת במרחב שבין הקו הירוק ובין הגדר. תושביו נתלשו מכפרי הגדה. כל יציאה לגדה מחייבת מעבר עם היתר במחסום ג'יב המרוחק. התנועה אל ישראל שבתוך תחומי הקו הירוק אף היא אסורה. ב-1995 הוכרז כל אזור הכפר העתיק והחדש ואדמותיו גן לאומי - לא רק בשטח המסגד והעתיקות שסביבו שמשתרעים על פני כ-30 דונם אלא על שטח של 3,500 דונם, כל תוספת בנייה אסורה: חדר, קרוואן, גדר, עץ שניטע. אישורי עבודה ניתנים במשורה. יש בית ספר קטנטן מכמה קרוונים. לצפייה בסרט: נבי סמואל 1099 - 2099 - מחסוםווטש/ערן טורבינר עודכן ינואר 2024
-





