בית לחם וסביבתה, יום ג’ 19.07.05, בוקר משקיפות: יהודית ש., תמר א. (מדווחת) לא קרה שום דבר יוצא דופן, ובכל זאת הייתה זוועה 07:00 – מחסום 300 .תנועה די דלילה של כלי רכב, הולכי רגל כמעט ואין. נתיב הנסיעה אל תוך בית לחם היה חסום בעת הגעתנו, נפתח ב-7.15. מבין העוברים לבית לחם גם רכב של Greenpeace; האם יצליחו לדאוג שם לאיכות הסביבה? ארבעה שוטרי מג”ב יוצאים ברגל לכיוון הכניסה לטנטור כדי לתפוס כל פלסטיני שינסה לעבור לישראל דרך גינת המוסד. במחסום עצמו כ-15 חיילים שרק מעטים מהם עסוקים במשהו.לפני המחסום, בנתיב לבית לחם, חונה טרנזיט עם לוחית ישראלית, לצידו יושבים ושוכבים ארבעה מעוכבים, שני גברים ושני ילדים. שני שוטרי מג”ב בג’יפ שחונה לפני הטרנזיט שומרים עליהם. ראוי לציין שהתנהגותם אינה גסה, הם מוכנים לדבר איתנו, אמנם אוסרים עלינו לדבר עם המעוכבים, אך לא מתלהמים מהעניין, מאפשרים למעוכבים לנוע בשני צדדי הכביש ולהיכנס לרכב ואף מדליקים סיגריה לאחד מהם. המעוכבים כבר היו כאן כאשר השוטר הגיע, הוא מעריך שנמצאים כאן בערך מ-05:00 . צריך לחכות שהחוקר יסיים את החקירה, זה יכול לקחת זמן, כי הם רבים, ולו עצמו, כך השוטר, אין השפעה על משך החקירה. “אני רק שומר עליהם”. עם זאת, הוא הולך לבקתת השב”כ, פותח את הדלת ואומר משהו לחוקר. אנחנו מבחינות רק עכשיו באנשים שנמצאים בתוך הטרנזיט: אישה, ארבע בנות, ילד וילדה קטנים – משפחה שלמה. הם בדואים מאזור תקוע ונסעו ללא אישור כניסה לישראל לענאתא לבקר משפחה והבוקר רצו לחזור. פלסטיני בעל תעודת זהות כחולה הסיע אותם, ניסה לעבור את מחסום הקונטיינר, אך לא הורשה משום שלרכב לא היה אישור, ואז ניסה להגיע ליעדו תוך התחמקות מהמחסומים. הם נתפסו והועברו למחסום 300. כרבע שעה אחרי הגעתנו נלקח הנהג לחקירת השב”כ, נראה שכל הזמן לפני כן נתנו להם סתם לחכות מבלי להתחיל שום תהליך של חקירה או בדיקה. ב-07.52 משחרר החוקר את הנהג. הרכב שלו מוחרם לחודש, הוא חתם על ערבות של 5,000 ₪. החוקר הורה לאב המשפחה להוריד נשים וטף וכל החפצים שלהם מהרכב המוחרם ולעבור את המחסום ברגל. לדקה-שתיים מנסה האב להתווכח, אך אז הוא מתחיל באיטיות עם המלאכה ואנחנו מבינות מדוע סירב תחילה: מלבד הילדים הקטנים ותיקים כבדים נמצאת ברכב ערמה גדולה של מזרנים ושמיכות – המיטות הניידות של המשפחה. כיצד יסחבו כל זה לצד השני של המחסום? אף אחד מבני ובנות המשפחה לא מוציא מילה מהפה, בדממה הם מורידים את חפציהם. השקט הזה והערמה האין-סופית של המזרנים והשמיכות יוצרים תמונה בלתי-נסבלת. שוטר מג”ב הולך לחיילים במחסום לומר להם שיתנו למשפחה לעבור ללא בדיקת החפצים. ב-08.08 מתחילים פתאום להעלות את המזרנים והשמיכות וכל היתר שוב על הטרנזיט. שוטר מג”ב מסביר לנו מה קורה: חוקר השב”כ השתכנע לבסוף לאפשר להם “לבצע שוב אותה עברה”, כלומר לעלות על רכב ישראלי, ולהעביר בו את חפציהם לצד השני של המחסום שממנו יכלו להזמין מונית. “לא ציפיתי שיש להם כל כך הרבה”, אומר השוטר, “אולי כמה שקיות”. כאשר ראה מה הם באמת יצטרכו לסחוב, הבין שזה לא מתקבל על הדעת וכנראה הצליח להעביר את המסר לחוקר. החפצים מוחזרים לרכב, אך המשפחה עצמה צריכה לעבור את המחסום ברגל – על הכביש, לא דרך מעבר הולכי הרגל הארוך יותר.08:35 – מת”ק עציון.כאשר אנחנו מגיעות, נמצאים בסככת ההמתנה ולפני החלונות פחות מעשרה אנשים, לפחות שני גברים מחכים בחוץ, לפני שער המת”ק, לשיחה עם השב”כ. במשך השעה וחצי הקרובה יגיעו עוד לפחות 15 איש, נראה ששעות השיא של המת”ק בשעות הבוקר המאוחרות. האם יש אפשרות להתאים את נוכחותנו שם לשעות כאלה? חלון המשטרה שוב סגור. מאהר השאיר הודעה בעברית שהחלון סגור היום ועד להודעה חדשה, בערבית רק כתוב שהוא סגור היום. אנחנו מתקשרות למאהר. הוא הוצב במקום אחר ולא יודע מתי יחזור. מדוע לא כתב “עד להודעה חדשה” גם בערבית? “לא רציתי לבלבל אותם”. לא מצאנו מישהו שיכולנו לבקש ממנו להוסיף “עד להודעה חדשה” גם בערבית. ההיעדרות התכופה של מאהר – לפחות חצי מהזמן שבו הוא היה אמור להיות בחודשיים האחרונים – פוגעת מאוד בתפקוד המת”ק. אין לנו אפשרות ללחוץ על הצבת מחליף? אדם שהיה לו אישור כניסה לישראל לעסוק במסחר הפך למנוע משטרה. אנחנו מעודדות אותו לבקש מהחייל בחלון את מספר התיק שלו ואת תחנת המשטרה שבה הוא נמצא, וזה מצליח – שווה לנסות שיטה זו בימים שבהם מאהר לא נמצא.אדם אחר נשוי לישראלית וגר בירושלים, יש לו אישור ממשרד הפנים לקבלת מעמד של בן זוג של ישראלית בתוקף עד יוני 2006, היתר הכניסה שלו יצא מתוקפו ב-17 ביולי, לפני יומיים. הוא לא קיבל היתר חדש, רק פתק מהחייל שהדבר בטיפול. מיואש הוא אומר: “איך אני אביא עכשיו אוכל למשפחתי?” אנחנו מתקשרות לאזהר, שמדבר עם האיש אישית ומבטיח שהעניין יסודר בעוד חצי שעה.השארנו במקום עותקים חדשים של דף המידע למנועי שב”כ עם כתובת הדואר של לשכת לוטשטיין.10.00 – מחסום צומת גוש עציון. לא מאויש. אוהל מתנגדי ההתנתקות מבוצר על ידי גושי בטון כמו תחנות האוטובוסים. למגדל שמירה בהמשך הדרך מביאים בדיוק גם כן גושי בטון.10.10 – אל ח’דר. לא מאוד עמוס, אין נוכחות צבאית.10.10 – מחסום המנהרות. במחסום ג’יפ משטרה כחולה וכלבנית. החייל בנתיב הישראלים מסתכל היטב על כל הפנים לפני שהוא נותן לעבור – האם מנסים לזהות מתנגדי ההתנתקות בדרכם לגוש קטיף?10.15 – לפני הכניסה לטנטור עומדים ארבעה שוטרי מג”ב.