קלנדיה, 4 באוגוסט 2004, אחה”צ עדנה ק, דבורה ג, ליה נ, לילך ק (אורחת) אזור המחסום היה רועש ומאובק כרגיל, בגלל העבודות על”המחסום החדש שצה”ל בונה לפלסטינים” (כמו שאמרו לפניחודשיים ב”הארץ”). הפלסטינים לא נראים מאושרים כל-כך מזהשבונים להם מחסום, והם ממשיכים לעמוד בתורים הדחוסיםבתוך הסככה המחניקה. התורים אמנם היו קצרים יחסית, אבלההידחסות לא פוחתת, בין השאר בגלל שינויים בלתי פוסקיםבכללים של מי עובר איפה. בתור ה”הומניטרי”, למשל, עמדושני מתנדבים וקצין והזיזו כל פעם את מחסום הפלסטיק שסימןלאנשים מאיפה לעבור. חלק מהזמן גם העבירו את הנשיםוהילדים בקרוסלה, וכמובן היו מי שנתקעו בתוך הקרוסלה עדשיוחלט לחדש את פעולתה. אחד המתנדבים הגיב בנועםלפנייתנו ואמר שהוא באמת משתדל, האחר, לעומת זאת, אמר”שהם אוהבים ככה, הם אוהבים להיות צמודים אחד לשני.”מפקד המחסום הזכיר לנו שהתור ההומניטרי הוא זכות, לאחובה, כך שאין לבוא בטענות. עם זאת, הבטיח גם הוא להשתדללא ללכוד אנשים בכלוב המחריד של הקרוסלה.לא היו תקריות מיוחדות, המחסום בזמן האחרון פועל ביעילותובשקט. כמו שצריך.