בית לחם וסביבתה, יום ד’ 19.10.05 , בוקר משקיפות: נאוה א., נועם ד.(מדווחת) יום רביעי- שלושה ימים אחרי פיגוע הירי בצומת גוש עציון – הענישה הקולקטיבית בעיצומה. מחסום 300: שקט ואדי נאר: שקט מחסום 300: יש תור של מכוניות, רק נתיב אחד פתוח, לשני הכיוונים, והחיילים עושים עבודתם בדקדקנות איטית. מפקד המחסום מסלק אותנו בצעקות ונפנוף ידיים עוד בטרם הספקנו לברר למה הכול מתעכב ומדוע לא נפתח הנתיב לנכנסים. הוא מוסר את שמו ומספרו האישי (יואב ס. 767145 ) ודורש שנעמוד בקצה המחסום. לדברו יש אנשים בתור ואנחנו מעכבות אותם. דקה אח”כ הוא ניגש אלינו ומסביר, בשקט, שיש מכונית חשודה והוא לא יכול לסכן אותנו. התנועה עדיין איטית, אין עם מי לדבר. מכונית עם סרט כתום צופרת לזו שלפניה, הנהג היהודי לא מבין מדוע הוא לא יכול להתקדם ומדוע הנהג הפלשתיני שלפניו לא מזדרז לפנות לו מעבר. במכונית יושבים שלושה חובשי כיפה, אחד נראה חרדי, הם חסרי סבלנות. אחד הנוסעים יורד לברר מדוע הפלשתיני לא מתקדם ואח”כ מנסה את מזלו אצל החייל. כשהוא מבין שככה זה במחסום, הם מסתובבים על עקבותיהם ונעלמים. המפגש עם חוסר התקווה במחסום מפתיע אותם. בדרך החרדי עוד צועק לעברנו “העם זקוק לכם”- לא ברור אם הדבר נאמר בציניות, ברצינות או מתוך חוסר הבנה מוחלטת של תפקידנו במחסום. אל חאדר: מחסום של מג”ב, תנועה דלילה ביותר, שקט וטפטוף, איסורי התנועה החדשים לא מאפשרים לאיש להגיע לעבודה. צומת עציון: בצומת, ליד גל אבנים מאולתר, לזכר קורבנות הפיגוע, נאספים גברים דתיים לתפילה. הם אוחזים לולבים והדס, מלאים בהתכוונות חד צדדית לבורא ובעיוורון חד צדדי לקורה. מת”ק עציון: במת”ק יושבים שני אנשים, מפקחים בבתי ספר תיכוניים במתמטיקה ובמדעים. הם מחכים לחבריהם בכדי להוציא אישור כניסה לירושלים. בתי הספר הירושלמיים בבית צפפה ובאבו טור נמצאים באחריותם אבל הם מנועים מלהיכנס ולפקח – אין אישור. השיחה קולחת באנגלית. אח”כ מגיעים עוד שבעה אנשים שנכנסים ובקשותיהם נענות במהירות יחסית. חייל אחד מחקה בלגלוג את המבטא של הפלסטיני המבקש לקבל אישור ליום אחד, לכנסייה באבו גוש. החייל מאוד תוקפני, חסר סבלנות ומסרב בבוטות לעיין במסמכים המצורפים. ואז מגיע מוטי, המפקד שלו, ומתבונן בטפסים. קצין יוצא משער הש”ג ורומז שנבוא לדבר איתו. הוא בחור צעיר, מאיר פנים (עד כמה שניתן), המציג עצמו כקצין הקישור החדש שיכנס לתפקיד ביום א’. הוא מבקש מספרי טלפון, מציג את עמדתו, מוכן לשמוע, לעזור – ומוסר מספר פלאפון בו ניתן להשיג אותו, שמו אייל ד. 6234199 – 050. נקווה שזו התחלה של דיאלוג מסוג חדש. גם מוטי יוצא אלינו. הוא נראה מותש מעט, לא כל כך לוחמני. אייל שואל האם אנחנו מוכנות לקחת אחריות על האנשים האלה, המבקשים אישורים, האם נוכל להבטיח שלא יתאבדו?! נאווה שואלת אותו אם הוא יכול לקחת אחריות על האנשים שלא יקבלו אישור- האם יוכל להבטיח שהם לא יתאבדו?! מלכוד. הרי האנשים שמגיעים למת”ק יוצאים מגדרם בכדי להיות חוקיים. לא הם אילו שצפויים לעקוף את המחסום בכדי להתפוצץ. לא הם, לא כרגע. רק לבסוף, אם יגיעו מים עד נפש, הם עשויים לבחור בדרך האובדנית. בבדיקה התגלה כי שני המפקחים רשומים ברשימת מנועי שב”כ, הם לא זכו באישור. אייל מבקש שיגיעו שנית לחלון ושם הוא מתדרך אותם כיצד לכתוב מכתב בקשת חנינה, תחינה ומחילה. עליהם לבקש חנינה לגזר דין שניתן מבלי שידעו על מה ניתן. איש לא מספר להם מדוע הם לפתע מנועים. הנסיבות הביטחוניות הן האלוהים במקום הזה. אין אחר מלבדן. גשם יורד, נהיה קר. החורף הזה מבשר שינויים קלים אך אני לא מצליחה לזהות, האם אלה יהיו השינויים שלהם אנו מייחלות?