בית לחם וסביבתה, יום ד’ 18.1.06, אחה”צ משקיפות: מיה ב,. דניאלה ג. (מדווחת). מחסום המנהרות*: אוטובוס פלסטיני לכיוון ירושלים נבדק. סביבו הרבה חיילים אך נראה שהם אינם מתעניינים.מת”ק עציון*: קור כלבים, גשם זלעפות וערפל סביב. נהג הטרנזיט שהסיע את האנשים הנה פונה אלינו מיד שמא נוכל לסייע בזירוז העניינים. אישה עם ילדתה הקטנה, כמו גם 3 אנשים נוספים, ממתינים לתסריכים מסיבות הומניטריות – הם צריכים להגיע לבית חולים. החיילים המאיישים את החלונות אינם עונים, וגם לא אמיר, המחליף של מוטי. כמוצא אחרון אנחנו מצלצלות לאייל, המפקד, והוא אמנם עונה. הוא ישלח את הקצין שלו למטה. חולפת כמחצית השעה ושום דבר לא קורה. בינתיים מגיעים אנשים נוספים, ואנחנו פונות לאייל בשנית ומדווחות על 13 איש בצריף הקפוא. הוא אומר שהמחשבים נופלים כל כמה דקות בשל מזג האוויר, ואנחנו מדווחות על כך לממתינים בסבלנות אין קץ, כך שלפחות תהיה להם תחושה שמנסים לטפל בענייניהם. הם מלאי תודה. אלה שהגיעו מאוחר יותר ומבוקשם כרטיסים מגנטים אינם נענים. לחלקם נאמר לשוב בעוד שבוע ולאחרים בעוד חודש, וזאת על אף שאין כל הבדל בין מה שרשום על בקשותיהם. גם הם מקבלים בהערכה רבתי את ההתעניינות שלנו למרות שהסבר לפערים בזמן אין לנו. בשל הקור העז אנחנו נמלטות מהמקום, אך למרבית הפליאה כעבור זמן מה אנחנו זוכות לטלפון מאייל שמדווח לנו כי המחשבים חזרו לפעול וכל המקרים ההומניטריים טופלו ונענו. זכינו לבשורות טובות נוספות כשסילביה צלצלה ומסרה לנו שאנחנו יכולות להודיע לגברת שסורבה לפני כמה שבועות ושאת פרטיה העברנו לסילביה, שהיא יכולה לבוא למת”ק ולקבל את הכרטיס המגנטי שסורב עד כה.החסימה בדרך לאפרתה: שנת 2006 ובכל זאת שתי מכליות דלק משני עברי החסימה מעבירות דלק גב אל גב.מחסום בית ג’אלה: עדיין לא מאויש ומכוניות עוברות בשני הכיוונים.