א-רשאש, בקעת הירדן: קהילה שלמה שגורשה מביתה
המשבר הגורלי הגדול של תושבי עין רשאש, שלאחר 40 שנות היאחזות באדמה, מתוכם 5 שנים של התעללות מתמדת של מתנחלי “מלאכי השלום”, הגירוש מאדמתם ומביתם הוא פצע מדמם. במיוחד קשה להם משום שבדומא הצפופה (לשם התפנו) אין להם באמת מקום. הקהילה המאוחדת, המשפחה המורחבת, נחלקו ונפרדו ל-3 קבוצות וכל אחת מהן בקצה אחר של הכפר.
כמו לפני שלושה שבועות, הגר כינסה נשים משלוש הקבוצות באזור המזרחי של דומא. כמה נשים הקדימו וחיכו לנו עם ילדים וטף. אט אט הגיעו עוד נשים מ 13 משפחות והמון ילדים בכל הגילים. הגיעו גם נערות תלמידות תיכון, חלקן במיטב מחלצותיהן, יפות כל כך !
השיחה זורמת בניצוחה של הגר, שביקשה מהן לספר על החיים בגלות, מאז ביקורנו האחרון. היו שם הרבה רכילויות והרבה צחוקים. לילדים חילקנו דף ענק והמון צבעים והם התקבצו בצד וציירו במשותף ציור גדול. הנושאים הבולטים בכל הציורים – בית, עצים, וכמובן, איך לא? דגל פלסטין. אסיל בת החמש ישבה בתחילה בצד והתעמקה באחת הספרים שהבאנו להחלפה, בהמשך היא הצטרפה לקבוצה והפגינה שליטה בעפרונות כאילו היתה כבר תלמידת בית ספר.
הפגישה נערכה ב”שיג” shig – אוהל/פחון שמיועד לאירוח והתכנסות. בלילות הוא משמש רק את הגברים משום שאת השיג שלהם הרס הצבא לפני כמה חודשים.
משם נסענו למעארג’את, בחלק המזרחי. הבאנו ספרים ומשחקי קופסה שהשאלנו להם בפעם הקודמת ועכשיו נחליף עם חדשים. ההורים לא היו בבית. הבת הגדולה בת ה 13 סיפרה שאתמול בהיעדר המשפחה, הגיעו לבית שני מתנחלים רכובים על סוסים (עדות השכנים), נכנסו והתיזו קצף ממטף הכיבוי במטבח על המקרר, האוכל, ואז פתחו את כל ברזי המים ועזבו. כשהמשפחה חזרה לא נותרה טיפה אחת במכלית המים והם נאלצו לזרוק את כל האוכל.
אח”כ עברנו לראס אל עין, שם דיברנו עם אחת הנשים שתוביל פרויקט תפירה שאנו מתכננות.
בסוף נסענו לחמרה ונפגשנו עם מחמוד. היה חשוב לי להבהיר לו, אחרי שיחות ממושכות שניהלתי עם עו”ד איתי מק, מה יהיו ההשלכות, הסיכוי והסיכון של כל צעד שייקח. אנו לא רוצים לנקוט בצעד כלשהו – משפטי או הימנעות בכלל, שהוא לא ב-100% מעוניין בו. תשובתו היתה: אלה חיי פלסטינים תחת הכיבוש – גם כשאני רק נושם אני לוקח סיכון. תות השדה שלו נמכר יפה, בזכות פרסום בפייסבוק ושלט דרכים ליד העליה למשק שלהם. כמו כן הוא נתן לי דבש של עץ השיזף (סידריה בערבית), להקל על שיעול טורדני שנשאר לי משפעת שחליתי בה לפני שבועיים.
בדרך – שלט המסית לנקמה, אחד מיני רבים
תיאור מיקום
א-רשאש
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א רשאש (כולה בשטח C) הוקמה ע"י אבי המשפחה חג' סולימן, שברח ב 1948 מתל עמל שליד טבעון. הוא חכר אדמות בסביבות הבקעה מאחד מהתושבים הפלסטינים והקים משפחה מפוארת המורכבת כיום משלושה בתי אב המונים כ-100 נפשות. הצריפים והמאהל עלובים למראה מבחוץ אך מסודרים ונקיים מבפנים, החשמל מגיע מפנלים סולאריים ומים מובלים בעוקבים ממעין עין סמיה. אין בית ספר במקום והילדים לומדים בבית ספר יסודי בכפר דומא, הנמצא מעבר להר במרחק של כ-5 קילומטרים ועוזבים בהגיעם לתיכון. היומיום שלתושבי המקום מורכב מנסיון להתחמק מהתעמרויות ומנזקים על ידי התושבים של ההתנחלויות שנבנו מסביב ליישוב שלהם, ולשמור על אדמות המרעה של הצאן שנותר ברשותם. ובמקביל החשש המתמיד מאימת צווי הממשל האזרחי באמצעות הצבא.
-
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
May-10-2025עונג שבת למתנחלים: יורדים לפרוע ברועים הפלסטינים בבתיהם
-
