קלנדיה - גדול המחסור וגדול הייאוש
הוא קידם את פני במאור פנים, שמחתי גם אני לפגוש בו אחרי זמן כה רב.
הוא אמר שהוא בטוב, שהכל בסדר, שהחיים יפים, אבל אחרי דקות אחדות של שיחה התבהר לי שמה שאמר הן לא יותר ממילות נימוס, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, ששום דבר לא באמת בסדר, שבפועל הכל חרא, שלו כלשאר בני משפחתו וחבריו אין עבודה, שהוא חזר לכאן, למרחב שבין מחנה הפליטים למחסום קלנדיה כדי לנסות להתפרנס מרוכלות, שהוא מקווה שאם נהגי המכוניות שתקועים בפקק התמיד שפה יקנו ממנו חבילות טישו, יוכל להביא בערב קצת אוכל לבני המשפחה.
הוא, יונס, שמימין בתמונה, ביקש להצטלם כמו אז, כשהיה ילד רך בשנים. צלמתי.
- תביאי את התמונה? ספק שאל ספק ביקש,
- בטח, בטח, הבטחתי.
שמחת הפגישה שהתהפכה בעצב בשל מציאות חייו של יונס וחבריו שעמו הלכה וגברה בשיחות עם אנשים שנקלעו בדרכי ורצו לדבר ולספר.
מעט ממה ששמעתי:
- עד עכשיו עשיתי רק חמישים שקלים,
- ישראל החזירה אותנו אחורה לא שנה, לא שנתיים, אולי חמש מאות שנים.
- בבית הילדים לא מבינים שאין כסף, הם צריכים אוכל, בגדים, צעצועים, דברים לבית הספר.
- פה (בגדה) רע, אבל בעזה יותר רע, יותר קשה, יותר חסר.
- כל יום אנחנו מחכים למחר, אולי מחר בעזרת השם יהיה יותר טוב, ואם מחר לא יהיה יותר טוב – נמשיך לחכות.
בכל קרן רחוב, בכל מפגש עם אנשים, מכרים משכבר ומכרים חדשים – גדול המחסור וגדול הייאוש.
עצה לעוברים את הבידוק במחסום:
גם אם קשה הדרך, גם אם לעתים אתם סופגים עלבונות וגידופים, תרימו את המבט ותשתלבו עם הנוף שמולכם, עם התמונה שעל הקיר שמנגד.
טרם ראיתי אותה, אולי כי לא הבטתי בגלל הרצון למהר ולהסתלק מהמקום המתועב הזה, אולי חדשה היא, אבל היא כמו צועקת: הופה, הופה, פה זה אירופה, בבחינת התגשמות חלומו הרטוב של שר הכלכלה ניר ברקת שטבע את הסלוגן: “מה שטוב לאירופה, טוב לישראל”.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-
