שוב, כמעט כבכל שבת: היום התחיל שקט. מזג האוויר היה נעים וחמים. 2 מלווים ליוו את הרועה נ’ סמוך לחמרה, שהו איתו עד שעה 14.00

שתי מתנדבות מקבוצת מלווי הרועים יצאו למרעה עם פ’ וס’ ובנותיו מעין אל חילווה. הם חצו עם שני העדרים ורעו במשך כ-6 שעות. המתנחלים לא נראו ביום הזה והמרעה עבר בשקט וללא הפרעות.

בפארסייהנותרו שני מלווים לנוכחות מגינה – בלי אירועים מיוחדים.

אך אין יום שקט בבקעה – בגלל המחסומים והמתנחלים.

היינו אמורים ללוות חריש של אנשי סמרה, הובטח שהטרקטור והנהג יגיעו בשעה 8.30 למקום. בהגיענו למאהל פגשנו את א’, שאמר שהטרקטור והנהג לא הגיעו ושהוא לא תופס את האחראי מהרשות הפלסטינית. אחרי טלפונים מרובים התברר שהטרקטור אצל שכנו ויכול להגיע, אך הנהג עם גרעיני השעורה תקוע במחסום חמרה. העיכוב במחסום נמשך עד השעה 14.00 ובעלי הקרקע ויתרו על החריש באותו יום, אובדן חופש התנועה גורם לאובדן שעות עבודה ולאובדן פרנסה וגם לאובדן גידול אוכל לכבשים – ואלה רק מקצת מנזקי המחסומים המתחדשים.

בינתיים, כאשר חיכינו  בסמרה להחלטה על החריש, קיבלנו קריאה לעזרה מי’: חמור תועה של המתנחלים נראה על אדמתו והוא חושש שזאת מלכודת שהם טומנים לו. כדי שוכלו להאשים אותו בגניבת החמור ולהתנקם בו. בהתייעצות בתוך הקבוצה החלטנו לא להתקשר למשטרה שלא צפינו שתטפל בנושא, אלא למוקד הבקעה, מוקד משטרה מקומי שמטפל בעניינים של תושבי הבקעה. הדבר התברר כטעות אקוטית מאוד.

המוקדנית במוקד נשמעה נחמדה והבטיחה לעזור ולמצוא את בעלי החמור, שייקחו אותו. אבל מאחורי הקלעים מסתבר שהדברים מתנהלים אחרת ויש שיתוף פעולה מלא בין המתנחלים למוקד הנ”ל, שהיה צריך להיות משטרתי גרידא.

אחרי כ-20 דקות הופיעה אצל י’ מכונית מתנחלים עם חמישה  נערי גבעות בגילאי 16- 20 . אחד מהם היה חמוש. הם התחילו לאיים על י’ ובניו  ומשפחתו שנאספו. “איפה החמור? איפה אתה מחביא אותו? לא ראינו אותו בשטח! אם לא נמצא אותו ניקח את החמור שלך”.. נערים מאיימים על אנשים בגיל הוריהם וסביהם.

 מכונית המתנחלים עזבה, וי’ האיץ בנו למצוא את החמור לקשור אותו ולהראות שהחמור לא אצלו. הוא יודע שהמתנחלים מסוגלים לממש את איומיהם. נסענו במכונית של המתנדב עם י’ ובניו  ואכן מצאנו את החמור וקשרנו אותו לשלט דרכים וצילמנו.

אבל המתנחלים לא עזבו. הגיעו במכוניתם ושוב והם צעקו שי’ החביא את החמור והמציא את סיפור החמור. בשלב זה התחילו לדחוף ולהרביץ לפלסטינים. אני צילמתי  ואחד המתנחלים חטף ממני את הטלפון וזרק אותו למרחק של כ-20 מטר. דקה אחר כך רוצץ את הטלפון לרסיסים כדי שלא אשיבו לידי. בו זמנית המלווים נכנסו כחוצצים בין נערי הגבעות והפלסטינים, אך אלה שהיו באמוק הרביצו גם להם ובעטו במכוניתנו. בעל המכונית החליט לעזוב במהירות עם הפלסטינים כי היה חשש סביר שהתקרית תחמיר לכדי מכות קשות יותר מזה . מיהרנו משם להחזיר את הפלסטינים לביתם, ורצינו לאסוף את הטלפון השבור בשביל הסים שהכיל מידע של הקבוצה. הגענו לטלפון ומייד הופיעו נערי הגבעות בשלישית. הפעם שינו את הגרסה והאשימו שהבאנו לגנוב את הפרות שלהם שרעו שם. עם האליבי הזה התחילו לתקוף גם אותנו בקלות יחסית. התרחקנו משם וולא חזרנו למאהל של י’ כי הפורעים חסמו את הדרך. נסענו ונסענו לכיוון השני והתקשרנו למשטרה.

המשטרה לא מצאה זמן להגיע, לדבריהם היו להם אירועים חשובים משלנו. קיבלנו קריאה נוספת מי’ – הצבא והמשטרה ואנשי הכוננות ונערי הגבעות שוב אצלו.

 נסענו במהירות ואכן מצאנו את כל העולם ואשתו! נערי הגבעות כבר הספיקו להאשים בתקיפה את שני בניו של י’. הצבא – משמר הכוננות בבקעה מחויל עם שי אייגנר בראשם, הושיבו את השניים בצד. יחידה אחרת של הצבא – יחידת ניוד הר ציון, שיחקו אובייקטיביים ולקחו עדויות משני הצדדים לכאורה.. עשאהל, בעלי המאחז עמד שם לרשום את דברינו ,ויותר מאוחר הופענו באתרי המתנחלים ונאמר שם שאנו התקשרו למוקד הבקעה כדי להפיל בפח את נערי הגבעות ולהרביץ להם.

אחרי מחצית השעה הגיעו  מלווים נוספים לעזרה. משמר הבקעה המשטרתי רשמו את כל שעות המלווים כחלק מהאירוע במשטרה.

אחרי כ-30 דקות הצבא לקח את שני הפלסטינים שנעצרו. ככה זה בישראל דהיום – הגרסה היחידה המתקבלת כאמת רק של המתנחלים. השניים הועברו לידי המשטרה ואנו התקשרנו לקז”א (קרן זכויות אדם) שיסייעו להם.  המתנחלים  נערי הגבעות הגיעו למשטרת בנימין והאשימו את הפלסטינים בתקיפה. קז”א התקשרו והדריכו את העצורים ואת המלווים, שנכחו בכל האירועים ואז נסעו למשטרת בנימין כדי להגיש תלונה על תקיפה, כנגד הגרסה השקרית של נערי הגבעות.

 באותו יום כנראה נחה רוח טובה על החוקרת, ואולי גרסת המתנחלים הייתה מחוררת לגמרי. בעשר בלילה שוחררו הפלסטינים בערבות נמוכה מאוד. חזרנו לישון אצל י’ .

אותו יום לא היה שקט בבקעה. ב18.00 התקבלה קריאה מעין אל חילווה שמתנחלים זורקים אבנים. המלוות שנותרו בבקעה הגיעו וזריקת האבנים נפסקה. המתנחלים הבעירו מדורה על ההר ממול.

בלילה, שני רכבים צבאיים עברו פעמיים אצל י’ (ב-20.00 וב-02.00) והחרימו פנסים. לדבריהם הפנסים מסנוורים את המכוניות שעל כביש הבקעה. עוד המצאה מבית ההוצאה לאור של המתנחלים, שהפלסטינים מאירים בפנסים לכיוון הדירים כאשר הכלבים נובחים אולי מנוכחות המתנחלים שבאים לגנוב . בכל מקרה האור החזק של הפנסים כלל לא מגיע לכביש . לדברי י’, המתנחלים הם שמתקשרים לצבא להתלונן. הם לא רוצים שמישהו יראה אותם מתגנבים כדי לגנוב בני צאן.
לבקשת י’ היתה משמרת הלילה הגיעה אליו לנוכחות מגינה, אצלו ובפארסייה.

מגינה אצל י’. הלילה עבר בשקט בשני המקומות.

ובימים אלה נראו צינורות וחומרי בנייה לא רחוק מהיישוב של י’. אלה סימנים ברורים של הולדת מאחז חדש …

אין אלוהים !

אין רגע דל בבקעת הירדן…