המצב בבקעה הולך ומחמיר מיום ליום. בנוסף למאבק היומיומי במתנחלים, למקומיים יש גם צרות עם פגעי האקלים והפוליטיקה המורעלת של שלוחי השלטון המשיחיסטי של העם הנבחר העליון ומוסרי מכל העמים.

הגענו לעת בוקר והתחלקנו לצוותים, שהצליחו ללוות את הרועים במקומות שונים ובכך לאפשר את המשך הצומוד של הרועים ומשפחותיהם לאדמתם ולמקום מושבם. כל יום כזה הוא ביטוי לחיים ולחוסר הויתור שלהם, וככל שאנחנו הפריבילגים נוכל לעזור להם ייטב. עם זאת אין להשלות עצמנו – האידאולוגיה המשיחיסטית חזקה מאיתנו וחודרת לרוב שכבות היהודים. האופוזיציה (גנץ ולפיד)  רק מחזקת אותה בטיעונים ביטחוניסטים ישנים מאז 1948 ו- 1967.

שניים ליוו את העדר של ז’ וח’, המרעה, שנמשך שעות ארוכות, עבר בשלום. העשב שהנץ אחרי הגשמים האחרונים עדיין דל מאוד. הרועים חייבים להוסיף לכבשים שלף תירס ושעורה, שעולים לרועים בכסף רב.

גם הליווי של י’ בח’לת מכחול עבר בשקט ובשלווה. מסתבר שבאזור הזה יש מעט יותר עשב.

בעין אל-חילווה שלוש מלוות הצטרפו לרועים ולשני עדרים השוכנים משני צידי הכביש (כביש אלון). העדר של פ’ וזה של בנות ס’. הרעִייה התנהלה על מורדות הגבעות הצופות ממערב לכביש אלון. המרעה עבר בשקט ובשלווה. עדיין העשב מועט ואם הכבשים יכלו אותו עכשיו יש חשש שבעוד חודש לא ייותר דבר למאכל. בדרך חזרה מהמרעה חיכה להם ג’יפ לבן ממש ליד המאהלים של עין אל חילווה. לדברי הרועות, המתנחל בג’יפ חיכה להן בערוץ הנחל עד שיגיעו וכאשר הבין שהן טרם חצו את הכביש הוא בא והאיץ וניסה לדרוס את הכבשים. הוא מוכר להם ממשכיות, הן מכנות אותו בשם אבו ג’אג’ (אבו תרנגולות) כי בבעלותו במאחז ליד משכיות יש גם עופות לצד כבשים. למזלן של הרועות, הפעם לא נפגעה אף אחת מהן וגם לא מהכבשים.  המרעה עבר לכאורה בשלום, הפעם, כי הרי אין לדעת מתי ומאיפה תצוץ הרעה. יום למחרת שהיה ללא מלווים, הגיע אותו מתנחל ולא נתן לרועָה לחצות את הכביש לעבר ביתה במשך כשעה עד שהתעייף וויתר מסיבותיו הוא (אולי היה צריך לחזור לילדיו).

אך זה לא היה שיא היום.

שלושה מלווים יצאו למרעה עם נ’ באזור בקעות. שם חיכה להם הנער-מתנחל חן בן ה-18, שאומץ ע”י בעל המאחז נריה שלם. הוא חיכה על הכביש (כביש אלון) מהשעה 8.00 כשהוא נוסע הלוך וחזור בטרקטורון ומפחיד את העדר במטרה למנוע ממנו לחצות את הכביש. אחרי כ-20 דקות הצליחו הרועה והמלווים לחצות את הכביש, אך אותו חן המתוסכל ירד מהטרקטורון והחל ללכת עם אלה בידו לעבר המאהל של הרועים בו שהו הנשים והילדים. אחד המלווים חסם אותו בגופו בלי להיכנס כלל לאלימות וחן ויתר על התענוג. המלווה נשאר במאהל להגן על יושביו שמא הנער יחזור ויאיים ויכה את תושבי המאהל. המשך המרעה עבר בשקט ולעת ערב כאשר הגיעו משמרות הלילה של המלווים, צוות אחד מתוך שניים עבר ללון אצל נ’ לבקשתו.

ומסתבר שמבחינת המתנחלים עדיין לא נגמר היום.

 בשעה 22.30 הגיעו שלושה ‘נערי גבעות’ (שמזמן כבר אינם נערים אלא בחורים בגילאי 22-25), לערוך פיקניק של קפה בגבעה מעל ביתו של ל’, אחד התושבים בפארסייה. המלוות יצאו אליו והאירו בפנסים גדולים את פניהם וסנוורו אותם. שניים מהם ניסו להתקרב ועקבו אחרי המלוות, עש שהתייאשו. אחד מהם לא ויתר ועשה הצגות כאילו רגלו נפגעה מאבן שהושלכה לעברו. להד”ם, אך מה לא עושים כדי שיוכלו להאשים אח”כה את הפלסטינים באלימות. המלוות חיכו עד שראו את הטרקטורון חוזר לגבעה והלכו לישון.

 הלילה עצמו בפאריסייה ואצל נ’ באל מקאסר עבר בשקט . 

אציין שאירועי יום המחרת (יום ראשון) היו קשים יותר. שוב ירד למאהל המתנחל הנ”ל עם תגבורת (משה שרביט ומתנחלי מאחז נוה תרצה) וניסו לתקוף. חן נפל לקרקע במהלך התקיפה הזאת, אך זה לא מנע ממנו להתלונן שהפלסטינים תקפו אותו. הרועה שבכלל לא היה במקום אלא במרעה הוזמן למשטרה ונעצר למספר ימים.

קשים חייהם של הפלסטינים וסיפור ההתעללות הנמשכת בהם רק יחמיר ככל שהמשיחיות והסגידה לרגבי האדמה יתגברו. זה העם הנבחר, שהפך מעם הספר לעם בור ונבער.