7:06 בג'בארה אנחנו מחכים ומחכים.

מפקד המחסום אומר שאין לנו אישור לעבור בשער, ויברר עם המת"ק. הוא מאוד מופתע לשמוע שאסור לנו לנסוע בכביש המערכת. כעבור 20 דקות המתנה (!!!) נותנים לנו לעבור.

במהלך ההמתנה מוריה משוחחת עם איש המשמר האזרחי (כך קוראים לאזרחים מהחברות הפרטיות ש"עובדים" במחסומים?).

7:30 א-ראס – אין מכניות בכלל.

7:50 ענבתא – 13 מכוניות לכיוון טול-כארם.

5 צעירים מחכים בצד. אומרים שמחכים כבר שעה, מאחרים לאוניברסיטה. אומרים שהם מעוכבים כך כל יום. לקחנו שם ומספר ת.ז,הבטחנו שנעביר למי שיכול אולי לעזור.

7:55 16 מכוניות בתור ביציאה מטול-כארם.

חייל בא ומחזיר את התעודות לצעירים הממתינים, ואז פתאום נורא דחוף לו שיעזבו את המחסום, והוא מזרז אותם כי אסור להתעכב במחסום (אחרי שעה המתנה). 

כשהחייל מנסה להסביר להם למה חיכו זמן רב כ"כ (לטענתו, בגלל עיכוב בחמ"ל), חייל אחר מתערב ומוחה על זה שהוא מנסה להסביר להם בכלל.

בינתיים נעלם התור לתוך טול-כארם, התור מטול-כארם עדיין משתרך, מעבירים בערך 2 מכוניות בדקה, אבצל זה לא מספיק.

משום מה, החיילים מאוד קפדניים היום. כל מכונית שעוברת, הם שואלים "מאיפה אתה?"

8:04 מורים למונית ריקה שנוסעת לכיוון טול-כארם לעמוד בצד החייל משוחח עם הנהג, מבקש שיפתח את תא המטען, כעבור רבע שעה עיכוב המונית ממשיכה בדרכה.

אנחנו מזדעזעות (שוב, כרגיל), מההכרה שכל המערכת של "בטחון" ו"שמירה" מבוססת על אינטואיציות וסלקציה של ילדים בני 19.

8:10 התור מכיוון טול-כארם הצטמצם ל9 מכונית. כעבור 5 דקות הלכנו

10:00 קלקיליה – אין תור מכוניות, מעט כלי רכב.